זהר

תכד) א"ר יוסי, הא תנינן דלא יסמוך בר נש על ניסא. מנלן. משמואל, דכתיב איך אלך ושמע שאול והרגני, והא אתחזי שמואל יתיר מינן. אמר ליה, אפילו הכי, איהו הוה חד, והזיקא אשתכח לעינא. אבל אנן תלתא, והזיקא לא אשתכח לעינא. דאי משום מזיקין. הא תנינן, דלתלתא לא מתחזי, ולא מזקי, ואי משום לסטים, לא משתכחי הכא, דהא רחיק מיישובא האי טורא, ובני נשא לא משתכחי הכא, ברם דחילו הוא, דחיוון ברא דמשתכחין הכא.

פירוש הסולם

תכד) א"ר יוסי וכו': אר"י, הרי למדנו, שלא יסמוך אדם על הנס. מאין לנו, משמואל, שכתוב, ​איך אלך ושמע שאול והרגני. והרי ראוי היה שמואל לנס, יותר ממנו, אמר לו, אפילו כך, שראוי לנס יותר ממנו, הוא היה אחד, וההזק מצוי לעין כלומר שודאי הוא שישמע שאול ויהרגו. אבל אנחנו שלשה, וההזק אינו מצוי לעין, כלומר שאינו ודאי, אם משום מזיקים, דהיינו שרים, הרי למדנו, שלשלשה אינם נראים ואינם מזיקים. ואם משום לסטים, הלא לא נמצאים כאן, ההר רחוק מישוב, ובני אדם אינם נמצאים כאן, אבל יש פחד מפני חיות רעות שנמצאים כאן.