זהר

תכג) מה כתיב בתריה, ואד יעלה מן הארץ, דא תקונא דלתתא, לבתר והשקה את כל פני האדמה, ואד יעלה מן הארץ דא תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא. ד"א מאי טעמא לא המטיר, בגין דלא אשתכח תקונא דיעלה מן הארץ, ועל דא, מן ארעא תתאה, אתער עובדא לעילא.

פירוש הסולם

תכג) מה כתיב בתריה ואד יעלה מן הארץ, דא תקונא דלתתא, לבתר והשקה את כל פני האדמה: מה כתיב אחריו,​ ואד יעלה מן הארץ, שזה התקון של מטה, דאדם. שהוא מוקדם לפב"פ של זו"ן, ואח"כ והשקה את כל פני האדמה, דהיינו שיצאו הפב"פ של זו"ן. וז"א השקה את המלכות הנקראת אדמה. כי ואד יעלה מן הארץ, דא תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא, כי ואד יעלה מן הארץ פירושו, חשקה של הנוקבא, יעלה אל הדכר, כי העלאת מ"ן של התחתון לעליון, נבחן לתיאובתא דנוקבא לדכורא. כי כל תחתון ועליון הם בחינת דכר ונוקבא, והתחתון נבחן לנוקבא בערך העליון שלו. ובחינת העלאת מ"ן נבחן לתיאובתא. משום שהוא עולה למעלה רק בכח החשק. ושיעור הכתוב הוא, ואד יעלה מן הארץ, שמ"ן עולה מהנוקבא, דהיינו מאדם התחתון הנבחן לנוקבא כלפי זו"ן, שהם העליון שלו, ואז יוצאים הפב"פ של זו"ן, דהיינו והשקה את כל פני האדמה, כנ"ל.
ד"א מאי טעמא לא המטיר, בגין דלא אשתכח תקונא דיעלה מן הארץ: פירוש אחר, שהכתוב ואד יעלה וגו' הוא פירוש על הכתוב, כי לא המטיר, דהיינו מה הטעם שלא המטיר וגו' שפירושו שזו"ן לא היו פב"פ, משום שעוד לא היה התקון של ואד יעלה מן הארץ, שפירושו שאדם עוד לא העלה מ"ן לזו"ן, ובלי מ"ן של אדם אינם יוצאים מוחין דפב"פ של הזו"ן. ועל דא מן ארעא התאה אתער עובדא לעילא, וע"כ נשמע, אשר מן ארץ התחתונה, דהיינו מאדם וחוה נתעורר הפעולה של פב"פ למעלה, בזו"ן. כמבואר.