זהר

תכג) נשבעה בטוב ביתך לבתר, כד"א בחכמה יבנה בית. החכמה יבנה בית, לא כתיב, דאי כתיב הכי הוה משמע דחכמה בית אקרי, אלא כתיב בחכמה יבנה בית, היינו דכתיב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו'.

פירוש הסולם

תכג) נשבעה וכו': נשבעה בטוב ביתך הוא לאח"כ, כלומר לאחר שנשלם במדרגת חצר, זוכה למדרגת בית. כמש"א ​בחכמה יבנה בית. החכמה יבנה בית, לא כתוב, שאם היה כתוב כן היה משמע שהחכמה נקרא בית, אלא שכתוב בחכמה יבנה בית, שהמשמעות שהמלכות מקבלת חכמה, ואז נקראת בית. והיינו שכתוב ​ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. שנהר יוצא מעדן ה"ס בינה החוזרת לחכמה. הגן זהו מלכות. ואז נקראת בית.