זהר

תכג) הלכה איהי מסטרא דשמאלא, קבלה היא מסטרא דימינא. הלכה בשמאלא לגבי בעלה, וקבילת מניה בימינא, ונחתא מליא לגבי צדיק. ובגין דא לא ראיתי צדיק נעזב כו'.

פירוש מעלות הסולם

תכג) הלבה איהי מסטרא וכו׳: ומפרש הלכה, שהיא הפעולה הא׳ לעכב על האור העליון, היא מצד השמאל, שמטבעו הוא להתפשט ממעלה למטה ועליו נעשה הצמצום והמסך לדחות את האור העליון ולא לתת לו להתפשט בכדי שלא יבוא לידי שינוי הצורה מהמאציל. קבלה היא מצד הימין שהוא אור של חסדים שעליו לא היה שום צמצום, ובכחו המלכות דראש מתפשטת אל הגוף הכולל ע״ס דתוך וע״ס דסוף. ומוסיף לפרש הלכה בשמאל, היינו שהולכת להשתוות אל בעלה, ולהאיר ממטה למעלה כטבעו של אור החסדים, ומקבלת ממנו בימין, כי ע״י שהתלבש הארת השמאל בחסדים דימין, יורדת מלאה הן בהארת חכמה והן בחסדים, אל הצדיק שהוא יסוד, המכריע בין נצח הוד, ומשום זה כתוב לא ראיתי צדיק נעזב וכו׳.
פירוש: ענין הצמצום לא היה אלא על אור החכמה, שהכלי שלו הוא הרצון לקבל הנגמר בבחי׳ ד׳, שבה נעשה הצמצום והמסך. אבל על אור החסדים לא היה שום צמצום כלל, כי הכלי שלו הוא הרצון להשפיע שאין בו שום עביות ושינוי צורה מן המאציל, ואינו צריך לשום תקונים. ולכן אם הארת החכמה דשמאל מתלבשת בחסדים דימין אפשר לה להתפשט ולהתלבש בכלים, שהם ע״ס דתוך. וע״ס דסוף נעשו, ע״י הסיום שנעשה במלכות המסיימת הן על הארת החכמה והן על אור החסדים, ונעשתה לחלל פנוי וריקן, והטעם שאפשר למלכות המסיימת להפסיק ולסיים גם את אור החסדים הוא לפי שבע״ס דאור העליון באים ב׳ האורות חכמה וחסדים מקושרים יחד להיותם אור אחד המתפשט לפי תכונתו, לפיכך כשבאים לתוך הכלים אחר הצמצום, הנה גם אור החסדים נפסק על המלכות אעפ"י שעליו לא נעשה שום צמצום, כי אם היה אור החסדים מתפשט במקום שאין אור החכמה יכול להתפשט שם כלום, דהיינו במלכות המסיימת היה נעשה שבירה באור העליון כי אור החסדים היה מוכרח להפרד מאור החכמה שהוא אור החיים. ועם זה נבין שבע״ס שלמטה מטבור, הנקראת ע״ס דסוף אי אפשר לומר שהן רק אור של חסדים בלי הארת חכמה כלל, כי אין אור החסדים נפרד מאור החכמה לגמרי בשום אופן, אלא שיש בהן הארה מועטת גם מאור החכמה הנקראת הארת ו״ק. וזה אמרו ונחתא מליא לגבי צדיק הגם שהוא הקו האמצעי שבע״ס דסוף שמטבור ולמטה, עכ״ז נאמר עליו לא ראיתי צדיק נעזב ומאיר בחסדים עם הארת חכמה.