זהר

תכב) כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ, דהא דא בדא סמיך, עולם דא תתאה כד אתתקן, ואתהדרו אנפין באנפין, ואתתקנו, אשתכח סמך לעילא, דהא מקדמת דנא, לא הוה עובדא בתקונא, בגין דלא המטיר ה' אלקים על הארץ, ודא בדא תלייא.

פירוש הסולם

תכב) כי לא המטיר וגו' דהא דא בדא סמיך: ​כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ, דהיינו שזו"ן לא היו עוד פב"פ, משום שזה בזה סומך. שזו"ן פב"פ סומכים אדם וחוה שיהיו פב"פ, וכן אדם וחוה פב"פ סומכים הזו"ן שיהיו פב"פ. (כנ"ל באות תי"ט ד"ה ת"ח) עולם דא תתאה כד אתתקן, ואתהדרו אנפין באנפין ואתתקנו אשתכח סמך לעילא דהא מקדמת דנא לא הוה עובדא בתקונא, בגין וגו': עולם זה התחתון, דהיינו אדם וחוה בני עוה"ז, כאשר נתתקן, ואדם וחוה הוחזרו פב"פ ונתתקנו, נמצא אז סמך למעלה, דהיינו שגם זו"ן מוחזרים פב"פ, ומקודם לכן, דהיינו מטרם שזו"ן הוחזרו פב"פ, לא היה הפעולה למטה בתקונו, דהיינו הפעולה ובנין של אדם וחוה פב"פ, לא היה יכול לצאת, משום שלא המטיר ה' אלקים על הארץ, שפירושו. שזו"ן עוד לא היו פב"פ, כנ"ל. הרי ודא בדא תלייא, שזה בזה תלוים, זו"ן תלוים בפב"פ דאדם וחוה, וכן להיפך, אדם וחוה תלוים בזו"ן. וכבר נתבאר זה (לעיל באות תי"ט ד"ה ת"ח) שהפב"פ דזו"ן תלוים רק בהעלאת מ"ן של אדם, ופב"פ של אדם תלוים בהמוחין דפב"פ של זו"ן. והמוחין דפב"פ דזו"ן מוקדמים בהכרח לפב"פ דאדם וחוה, אלא משום שהמ"ן של אדם הם סבה ליציאת מוחין דפב"פ דזו"ן, ע"כ נחשבים לקודם, כי קודם ואח"כ, ברוחניות שאין שם זמן, פירושו, סבה ומסובב, ע"ש.