זהר

תכב) אצטומכא דא, נטיל ושחיק, ומשדר לכל סטרין דלתתא, ומניה אתזנו תתאי. מאינון שתין שמרים לתתא, כל אינון רוחין וסטרין אחרנין דאיתזנו בליליא, מאינון אברים ופדרים. ושאר נטלין כל שייפין, ונטיל כלא כבד, וקריב ללב, כמה דאתמר. ודא איהו דכתיב, ופני אריה אל הימין. ועל דא אתחזי על מדבחא, כגוונא דאריה אכיל קרבנין. מכאן ולהלאה כל שאר שייפין, ברזא דגופא כגוונא דלעילא.

פירוש הסולם

תכב) אצטומכא דא נטיל וכו': אסטומכא הזה לוקח ושוחק ומשלח לכל הצדדים שלמטה, דהיינו האברים של הגוף, וממנו נזונים התחתונים. מאלו השמרים שותים למטה כל אלו הרוחות וצדדים אחרים הניזונים בלילה, מאלו אברים ופדרים הנשרפים על המזבח בלילה. והשאר, לוקחים שאר האברים, והכבד לוקח הכל ומקריב אל הלב, כמו שלמדנו (כנ"ל אות שע"ד) וזה הוא שכתוב, ופני אריה אל הימין. וע"כ נראה על המזבח כעין אריה האוכל קרבנות. מכאן ולהלאה כך שאר האברים הם בסוד הגוף כעין שלמעלה.