זהר

תכב) ובני עלמא דידעין אתרייהו, אתיין לגבייהו, ואולפין לון לבני נשא חרשין ונחשין וקסמין. ואינון טורי חשוכא, אקרון הררי קדם. מ"ט. בגין דחשוכא אקדים לנהורא. ובג"כ, טורי חשוכא, הררי קדם אקרון. לבן ובלעם מנייהו אולפי חרשין. והיינו דאמר בלעם, מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם וגו'.

פירוש הסולם

תכב) ובני עלמא דידעין וכו': ובני העולם שיודעים מקומם של עזא ועזאל, באים אליהם. והם לומדים לבני אדם כשפים ונחשים וקסמים. ואלו הרי חושך, נקראים הרי קדם. מ"ט, משום שהחושך קדם לאור, ומשום זה הרי חושך נקראים הררי קדם. ולבן ובלעם למדו מהם כשפים והיינו שאמר בלעם, מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם וגו'.
ביאור הדברים. ענין עזא ועזאל וקטרוגם על אדם הראשון יותר מכל המלאכים, כבר נתבאר לעיל (בהקסה"ז דף קכ"ו ד"ה וז"ל ע"ש כל ההמשך) ונתבאר שם, שהם היו מבחינת אחורים דאו"א, שה"ס ג"ר דחכמה ששמשו בזמן הנקודים. וכיון שמנעו האדם מתשובה, הפילם לארץ להרי חשך וקשרם בשלשלאות של ברזל. שה"ס הקליפה שנקראת ברזל. כמ"ש שם. והנה עזא ועזאל, הם בחי' זכר ונקבה. וע"כ עזא, שהוא זכר, התקיף בעת שקשרו אותו, דהיינו שרצה למשוך החכמה ממעלה למטה ולבטל אותה הקליפה שקשרה אותו. וכיון שהתקיף הפיל הקב"ה חושך בפניו, ושלטו עליו ב' קליפות א' השלשלאות של ברזל. וב' החושך. אבל עזאל שהוא בחינת נקבה, ולא עשה שום מעשה בעת ההיא כי הנקבה היא קרקע עולם ואין בה מעשה, וע"כ הוא לא התקיף, והאיר לו הקב"ה את החושך.