זהר

תכא) ואלמלא דישראל חאבו, לא יכיל לשלטאה בעלמא יתיר. ולבתר אוף הכי חאבו, ואמשיכו ליה עלייהו כקדמיתא. ומההוא יומא, לא הוה עיטא, אלא למיהב חולקא לההוא סטרא אחרא בכלא, ברזא דקרבנין ונסכין ועלוון. ות"ח בג"כ עולה אתוקדא כלא באשא, לאכפייא האי סטרא, ולאסתלקא סטרא דקדושה, ובגין כך כד משה אוקים לאתר דא. אשתקע אתר דא.

פירוש הסולם

תכא) ואלמלא דישראל וכו': ואם לא חטאו ישראל, לא היה הס"א יכול יותר לשלוט בעולם. ולאחר כך חטאו, וגם כן המשיכו עליהם הסטרא אחרא כבתחילה. ומיום ההוא, לא היה עצה, כנגד הס"א, אלא לתת חלק לסטרא אחרא ההוא מכל, מסוד הקרבנות והנסכים והעולות. (כנ"ל פרשת נח מאות ק"ד עד אות ק"י). ובוא וראה, משום זה העולה נשרפת כולה באש, כדי להכניע הצד ההוא, ולהעלות צד הקדושה. ומשום כשמשה הקים למקום זה דקדושה, נשתקע מקום זה. דטומאה.