זהר

תכא) וכד אשתלימת חוה, אשתלים אדם, וקדם לכן לא אשתלים, ורזא דא, דעד כען לא אית את סמך בפרשתא, ואע"ג דחברייא אמרו, אבל סמ"ך דא עזר, ודא עזר דלעילא, דאתהדר לעילא אנפין באנפין, דכר ונוקבא אסתמך דא לקבל דא, ודאי, סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר, סמוכים, דא דכר ונוקבא, דאנון סמוכים כחדא.

פירוש הסולם

תכא) וכד אשתלימת חוה אשתלים אדם וקדם לכן לא אשתלים: וכאשר נשלמה חוה דהיינו שננסרה ונתקנה עמו פב"פ, אז נשלם אדם, וקודם לכן לא נשלם האדם. פירוש, כי חוה נבחנת לתחתון כלפי אדם, וע"כ היא סבה ליציאת מוחין של אדם כמ"ש לעיל בסמוך בכל עליון ותחתון ורזא דא דעד כען לא אית את סמך בפרשתא והוא סוד מה שלא כתוב עד עתה אות סמך בהפרשה. כי סמך יורה על הנוקבא, והוא עוד היתה נכללת באדם בסוד דו פרצופין. ומה שאומר בפרשתא ואינו אומר באורייתא, הוא משום שבפרשה הקודמת יש אות סמך, כי כתוב הסובב את ארץ וגו', ורק בפרשה זו של בריאת אדם, לא נמצא סמך עד ​ויסגור בשר תחתנה. ואע"ג דחברייא אמרו אבל סמך דא עזר ודא עזר דלעילא דאתהדר לעילא אנפין באנפין ואע"פ שהחברים אמרו (דהיינו מ"ש לעיל בספרי קדמאה אשכחנא) שהיה לו נוקבא לאדה"ר, מטרם שנתקנה חוה שנקראת לילית קדמאה, וא"כ היה לו סמך קודם שנבראה חוה. ומתרץ אבל סמך פירושו עזר, והיינו העזר של זו"ן למעלה, אחר שהוחזרו פנים בפנים שאז דכר ונוקבא אסתמך דא לקבל דא כשהם פב"פ נבחן, אשר הדכר והנוקבא נסמכו זה כנגד זה. כלומר שמחזקים אחד לחברו, כי כמו שהנוקבא מתחזקת מן ז"א באור החסדים, כן הז"א מתחזק מן הנוקבא בהארת החכמה, (כנ"ל דף ש"ג ד"ה ונודע) ודאי ​סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר, סמוכים דא דכר ונוקבא דאנון סמוכים כחדא, ודאי סמוכים לעד וגו' סמוכים פירושו, שדכר ונוקבא סמוכים ביחד, דהיינו שהם פב"פ. ובזה מתרץ מה שלילית לא נקרא סמך, כי היא לא גרמה למעלה בחינת עזר, שפירושו מוחין דפב"פ.