זהר

תי) ר' חזקיה ור' יוסי ור' יהודה הוו אזלי באורחא, א"ר יוסי, כל חד וחד מינן, לימא מלי דאורייתא. פתח ר' יהודה ואמר, אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו וגו'. ת"ח, קודשא בריך הוא, ברחימותא דישראל, רחים לון, דאינון עדביה ואחסנתיה, לא מסתכל אחרא בדינייהו, בר איהו בלחודיה, וכיון דאיהו מסתכל בדינייהו, אתמלי עלייהו רחמין, בגין דאיהו כאב דרחים על בנים, כד"א כרחם אב על בנים רחם ה' וגו'. וכיון דאשתכח לון חובין, מעבר לון ראשון ראשון, עד דאעבר לון לכלהו מקמיה, וכיון דאעבר לון מקמיה, לא אשתאר עלייהו חובין למיהב שלטנו לסטרא אחרא דדינא עלייהו.

פירוש הסולם

תי) ר' חזקיה ור' יוסי ור' יהודה וכו': ר"ח ור"י ור"י היו הולכים בדרך. א"ר יוסי, כל אחד ואחד ממנו יאמר דברי תורה. פתח ר"י ואמר, ​אל תזכור לנו עונות וגו'. בוא וראה, הקב"ה, באהבת ישראל שאוהב אותם, שהם גורלו ונחלתו, לא מסתכל אחר בדיניהם, רק הוא בלבדו. וכיון שהוא מסתכל בדיניהם מתמלא עליהם רחמים, משום שהוא כאב המרחם על בנים. כמש"א ​כרחם אב על בנים רחם ה' וגו'. ואם נמצא להם עונות, מעביר אותם ראשון ראשון, עד שמעבירם כולן לפניו, וכיון שהעבירם מלפניו לא נשאר עליהם עונות, לתת ממשלה לסטרא אחרא שידונו אותם בשבילם.