זהר

תי) איהי אבנא יקירא בשלימו בגוונין. כאתתא שפירא בחיזו, חוור וסומק. וכדין אתוון מנצצן בגוה, ונפיק בגו ההוא נציצו ברק מברקת, נהיר לפום שעתא, חיור וסומק, סומק וחיור.

פירוש הסולם

תי) איהי אבנא יקירא וכו׳: היא, המלכות, נמצאת עתה, אבן יקרה בשלמות בצבעים. כמו אשה יפה במראה לבן ואדום. כך המלכות כשיש לה חסדים וחכמה, המכונים לבן ואדום, היא נקראת יפת מראה. ואז האותיות, דהיינו הספירות שלה, נוצצות בתוכה, ומתוך ההתנוצצות ההיא יוצא ברק מברקת. דהיינו המאיר לפי שעה, ומיד נעלם כמו ברק, שהוא לבן ואדום, שהאדום נכלל בלבן, אדום ולבן, שהלבן נכלל באדום. שזסו"ה, ונגה לאש ומן האש יוצא ברק.
פירוש. כבר נתבאר, שאין הארת החכמה מאירה אלא ביחד עם דינים ועונשים לרשעים הממשיכים החכמה ממעלה למטה, (כמ"ש באדרא רבא אות רי"ט) וזה שיעור הכתוב, ונגה לאש, שהארת החכמה שהמלכות מקבלת מנגה מתנוצצת באותיות המלכות כאש, דהיינו בדינים, ואחר שנגלו הדינים עם החכמה, אז מהאש, דהיינו מן הדינים יוצא ברק. דהיינו שמתגלית מהם הארת החכמה, המאירה בחפזון כמו ברק, ונעלמת מיד. והארת החכמה שהמלכות קבלה מן הנגה, נקראת ברקת. משום שהיא אור נקבה. ולא נגלה ממנה כלום עד שאותיות המלכות מתנוצצות כאש, דהיינו שמתגלים הדינים שעם החכמה. ואחר שנתגלו הדינים, נאמר ומן האש יוצא ברק. וז"ש. ונפיק בגו ההוא נציצו ברק מברקת וכו'. כי הארת החכמה שקבלה המלכות מן הנוגה, נקראת ברקת, להיותה אור נקבה. ואחר שנגלו הדינים, יוצא ברק מברקת ונגלה לחוץ. אלא כמו ברק, הנגלה לפי שעה ונעלם תכף.