זהר

תי) ואיהי אקרי טחול, ואיהי אזלת וחייכא בינוקי, ובתר עבדת בהו רוגזא ודמעה, למבכי עלייהו. טחול לזינא דכבד אזלא. דא אברי בשני, ודא ברביעי בעובדא דבראשית. ובג"ד, לית סימנא טבא בשני וברביעי. כבד מותא דרברבי טחול מותא דזוטרי.

פירוש הסולם

תי) ואיהי אקרי טחול וכו': ולילית נקראת טחול. והיא הולכת וצוחקת עם הילדים, ואחר כך הורגת אותם, ועושה בהם רוגז ודמעה לבכות עליהם. טחול הוא למינו של הכבד הולך, שהוא סמאל, שהוא מלאך המות, זה, הכבד, נברא ביום שני דמעשה בראשית. וזה, הטחול, נברא ביום רביעי של מעשה בראשית. ומשום זה אין סימן טוב להתחיל דבר בשני וברביעי. כבד, הוא מות לגדולים. טחול, הוא מות לקטנים.
ביאור הדברים. יום ב' דמעשה בראשית הוא גבורה, דהיינו קו שמאל, שנאמר עליו לפתח חטאת רובץ. שבסוף קו שמאל יצא סמאל, שהוא מלאך המות, והוא נקרא כבד, ועם המרה שבכבד לוקח נשמות בני אדם וממיתם. כי המרה היא חרבו של מלאך המות (כנ"ל אות שס"ד) כי הכבד, הוא דינים דדכורא והמרה היא בחינת דינים דמנעולא, שממנה המיתה (כנ"ל ויצא דף ט"ז ד"ה וזהו) וזה יצא בסופו של קו שמאל, שהוא יום שני דמעשה בראשית. ויום רביעי של מעשה בראשית בו נאצלה המלכות, ותחילה יצאה בבחינת קו שמאל, בסוד ב' מאורות הגדולים. והיתה כמו יום ב', שה"ס מצב הא' של המלכות. ואחר זה, נתמעטה עד לנקודה תחת יסוד, וחזרה ונבנתה מבחינת מחזה ולמטה דז"א, כמ"ש לעיל (ב"א מאות ק"י עד אות קט"ו). וממיעוט הירח שנעשה יצאה הקליפה הנקראת לילית. שהיא תחת המלכות, כמו סמאל שמתחת קו שמאל.
ואלו הילדים הצריכים לאמם, הם סוד אותם שקבלו מוחין ממצב הא' של המלכות, שה"ס מוחין דיניקה, ששלטו בה אז ג"ר דקו שמאל, שה"ס ג"ר דחכמה, אשר בעת מיעוט הירח, מתגברת עליהם אותה לילית, והורגתם ונוטלת נשמותיהם. והם נבחנים לעשוקים, שהם ילדים שאין בהם שום פגם. ולילית מושלת עליהם מטעם מיעוט הירח בלבד. משא"כ אותם שמלאך המות שולט עליהם, הוא מחמת פגם שבהם ממנעולא. כמ"ש לעיל (ויצא דף ט"ז ד"ה וזהו) ולפיכך קורא עליהם והנה דמעת עשוקים וגו'. והיא נקראת טחול.
ונמצא שטחול וכבד הם מין אחד, כי שניהם הם מזוהמא שבקו שמאל, אלא הכבד שהוא סמאל ומלאך המות, הוא מיום ב' שהוא מקו שמאל בעצמו. אבל הטחול שהיא לילית, היא מזוהמא של המלכות הנבנית מקו שמאל, שהיא בחינת יום רביעי. וז"ש, טחול לזינא דכבד אזלא, כי שניהם מזוהמא דקו שמאל, דא אברי בשני, היינו מקו שמאל עצמו, ודא ברביעי, היינו ממלכות הנבנית משמאל. ובג"ד לית סימנא טבא בשני וברביעי, כי בשניהם יצאו מלאכי המות, כבד שהוא מלאך המות, סמאל, מותא דרברבי, שממית כל אנשים הגדולים. כנ"ל. טחול, שהיא לילית, מותא דזוטרי, שהיא ממיתה רק הקטנים שהם בבחינת מוחין דיניקה, כנ"ל.