זהר

תיט) ת"ח, אדם וחוה, דא בסטרא דדא אתבריאו, מ"ט לא אתבריאו אנפין באנפין, בגין דכתיב, כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ, וזווגא לא אשתכח בתקוניה, כדקא יאות. וכד אתתקנו האי דלתתא, ואתהדרו אנפין באנפין, כדין אשתכח לעילא.

פירוש הסולם

תיט) ת"ח אדם וחוה דא בסטרא דדא אתבריאו. מ"ט לא אתבריאו אנפין באנפין: בוא וראה אדם וחוה זה בצד זה נבראו ושואל למה לא נבראו פנים בפנים: ואומר בגין דכתיב כי לא המטיר וגו' וזווגא לא אשתכח בתקוניה כדקא יאות הוא משום שכתוב כי לא המטיר ה' על הארץ, וזווג דזו"ן עוד לא היה כתקונו. וכד אתתקנו האי דלתתא ואתהדרו אנפין באנפין כדין אשתכח לעילא, וכשנתתקנו אדם וחוה שלמטה, והוחזרו פנים בפנים, אז נתתקנו גם למעלה פב"פ.
פירוש. תחילה היו אדם וחוה דו פרצופין, כי חוה היתה בחינת קו שמאל של אדם, ולא היתה פרצוף בפני עצמה. והוא מטעם שזווג זו"ן לא היה עוד בשלימות, שהם המולידים אותם וז"ש כי לא המטיר ה' על הארץ, שפירושו שעוד לא היה זווג זו"ן על היכנו, כי ה' ה"ס ז"א. הארץ ה"ס הנוקבא שלו. ולא נתקנו זו"ן פב"פ מטרם שנתקנו אדם וחוה פב"פ.
וטעם הדבר. כי יש ב' עיבורים בשביל כל מדרגה. אשר בעיבור א' הוא משיג ו"ק בלי ראש. ובעיבור ב' משיג הגדלות. ועיבור א' כל עליון מעלה את התחתון שלו אליו ומתקנו, אבל העיבור ב' עולה התחתון להעליון שלו מעצמו בסוד העלאת מ"ן. כי העיבור א' נעשה בעת שהעליון משיג גדלות א', שאינו עוד פב"פ, אלא במוחין דאחורים, דהיינו שמחזיר אצלו אתוון אל"ה שנפלו הימנו. ובאו בתחתון שלו, שאז עולה עמהם גם התחתון, מפאת היותו דבוק באתוון אל"ה. הרי שלעיבור א' העליון מעלה את התחתון. ואחר שהתחתון מקבל שם בחינת הקטנות, ורוצה לקבל המוחין. עולה אז למ"ן לעליון מעצמו, שע"י זה העליון מזדווג וממשיך גדלות ב', ומתתקן העליון בזווג פב"פ, ומשפיע מוחין להתחתון. הרי שכל עוד שהתחתון לא עלה למ"ן לעליון לקבל שם המוחין דפב"פ, גם העליון הוא במוחין דאחורים. ובשביל שהתחתון הוא גורם וסבה ליציאת מוחין דפב"פ בהעליון, ע"כ נבחן התחתון שהוא "קודם" להעליון, כי "הקודם והאח"כ" הרוחני פירושו סבה ומסובב.