זהר

תיט) פתח רבי חזקיה ואמר, תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. אמאי מנחת ערב ולא צלותא דצפרא, דלא כתיב תכון תפלתי בבקר. אלא הכי אתמר, תכון תפלתי קטרת לפניך, קטרת לא אתיא אלא על חדוה, הה"ד שמן וקטרת ישמח לב. וע"ד כהנא כד אדליק בוצינין, הוה מקריב קטרת, כד"א בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה. בצפרא: על חדוה, דשעתא גרים. ברמשא: למחדי סטר שמאלא, והכי אתחזי. ולעלם לא אתי אלא על חדוה.

פירוש הסולם

תיט) פתח ר' חזקיה וכו': פתח ר"ח ואמר,​ תכון תפלתי קטרת וגו' מנחת ערב. שואל, למה אומר מנחת ערב, ולא תפלת הבקר, שלא כתוב, תכון תפלתי בבקר. ומשיב, אלא כך למדנו, תכון תפלתי קטרת לפניך, קטרת לא בא אלא על שמחה, ז"ש ​שמן וקטרת ישמח לב. ועל כן הכהן, כשהדליק הנרות היה מקטיר קטרת כמש"א, ​בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות וגו' בין הערבים יקטירנה. בבוקר מקטיר קטרת על שמחה, כי השעה גרמה, כי בבוקר זמן שמחה, בערב מקטיר קטרת, לשמח צד השמאל, וכן ראוי לעשות, לעולם לא בא הקטרת אלא על שמחה.