זהר

תיח) וכל מאן דעביד צדקה במסכנא, גרים ההוא נהר דיתמשך מעדן דאיהי אימא עלאה, להשקות את הגן דאיהי דל״ת, דלה מסכנה ועני איהו יום השבת, ומאן דמקיים ביה ענג שבת, גרים לאשקאה ההוא דל״ת. וההוא עני אתמלי, ואתקרי נהר.

פירוש מעלות הסולם

תיח) וכל מאן דעבד וכו׳: וכל מי שעושה צדקה עם העני גורם שההוא נהר דהיינו ז״א, שימשיך השפע מעדן, שהוא האם העליונה, היינו בינה, שבעת שמקבלת חכמה נקראת עדן, אשר ז״א הנקרא נהר מקבל ממנה להשקות את הגן, היינו המלכות שהיא נקראת דל״ת, ע״ש שהיא דלה ועניה, ועני הוא סוד יום השבת, שאין לו משלו כלום רק ממה שמכינים לו, ומי שמקיים בו ענג שבת, דהיינו שנותן לו צדקה בשמחה, גורם להשקות דלת ההיא ונקראת גן, שהיא מלכות, ועני ההוא שהוא יסוד דז״א נתמלא ונקרא נהר.
ומה שלפעמים כתוב שבינה נקראת נהר יוצא מעדן, שעדן הוא חכמה, ונתתקן בעצמו לדכר ונוקבא והוציא את הבינה לחוץ, ולפעמים הבינה נקראת עדן (רעיא מהימנא פרשת פנחס אות תרנ״ד) מאי עדן דא בינה נהר דנפיק מנה דא ו'. ולפעמים נקרא יסוד נהר יוצא מעדן, עיין בתלמוד עשר ספירות חלק י״ד אות ע״ה ובלוח התשובות תשובה צ״ז.