זהר

תיד) ובגין דאית אתר גניז דנפקי מנייהו, וכפום דאיהו נביע מגו מבועא גניז דאתגניז ביה, הכי אתחזי כל חד. ולית מאן דיקום בהו. ורזא דא מנא דמייא ושמשא, בכותלא.

פירוש הסולם

תיד) ובגין דאית אתר וכו׳: ומשום שיש מקום גנוז, שהחיות יוצאות משם, וכפי שהיא נובעת מהמבוע הגנוז שנגנזה בו, כך נראית כל אחת. ואין מי שיעמוד בהן. וזה סוד, כלי מים ושמש, או בכותל. שפעם מאירה השמש במים שבכלי ופעם אינה מאירה. או בכותל, שפעם מאירה השמש במקום זה של הכותל, ופעם במקום אחר.
פירוש. כי דרך הארת החיות, הוא כפי מוצאם מג׳ הקוין, וכל קו יוצא עם הסתר המיוחד שבו (כנ"ל אות שצ"ו) ודרכם להופיע בזה אחר זה, בסוד הנסיעה, ופעם שולט הימין, שה"ס שם אל. ופעם שולט השמאל, שה"ס השם אלקים. ופעם שולט קו האמצעי, שה"ס השם הוי"ה. ולפיכך עם שליטת קו ימין מתגלה השם אל, ומיד יורד ושולט קו השמאל, ומתגלה השם אלקים, ומיד יורד קו האמצעי ושולט השם הוי"ה. וכן חוזר חלילה. וזה דומה להארת השמש בכלי מים, שפעם מאיר בכלי מים זה ופעם בכלי מים זה.