זהר

תיד) ובג"ד אוקמוה מארי מתניתין, המבקר את החולה, לא ליתיב למראשותיו, משום דשכינתא על רישיה. ולא לרגלוי, דמלאך המות לרגלוי. האי לאו לכל ב"נ, אלא לבינוני. אבל לצדיק גמור, יי' יסעדנו על ערש דוי, על רישיה. ושכינתא אסחר גופיה, עד רגלוי. ובג"ד אתמר ביעקב, ויאסף רגליו אל המטה, ודא שכינתא דאתמר בה, והארץ הדום רגלי. לרשע גמור, מלאך המות אסחר ליה בכל סטרא. ודא יצה"ר, דמ"ה אסחר ליה בכל סטרא, חרבא דיליה, דפניו מוריקות, בטפה חדא מאינון ג' טפות, דזריק ביה. הה"ד ואחריתה מרה כלענה. כבד דא דכורא. יותרת הכבד נוקבא. ע"כ.

פירוש הסולם

תיד) ובג"ד אוקמוה מארי וכו': ומשום זה העמידו בעלי המשנה, המבקר את החולה לא ישב למראשותיו, משום שמשכינה על ראשו. ולא לרגליו משום שמלאך המות הוא לרגליו. וזה אינו לכל אדם אלא לבינוני, אבל לצדיק גמור, ה' יסעדנו על ערש דוי, על ראשו, והשכינה מסבבת גופו עד רגליו. ומשום זה נאמר ביעקב, ויאסף רגליו אל המטה, שזו היא השכינה, שנאמר בה, והארץ הדום רגלי. וכן השכינה נקראת מטה. ולרשע גמור, מלאך המות מסבב אותו מכל צד, וזה הוא יצר הרע. כי מלאך המות הוא היצר הרע. שמלאך המות מסבב אותו מכל צד, והחרב שלו, שהיא מרה (כנ"ל אות שס"ד) שפניו מוריקות בטפה אחת מאלו ג' טפות שהמרה זורקת בו, (כנ"ל פקודי אות תתקט"ז) ז"ש ואחריתה מרה כלענה. כבד הוא זכר. שהוא סמאל. ויותרת הכבד היא נקבה שלו. (ע"כ רעיא מהימנא) (ועי' במרה"ס אות י"ד).