זהר

תיג) ופתח תרעא דמזרח, דהא מתמן נהורא נפיק ודרום אחמי תוקפי דנהורא, דירית מרישא, ואתתקף במזרח, מזרח אתקיף לצפון, וצפון אתער, ואתפשט, וקרי בחיל סגי למערב, למקרב ולאשתתפא בהדיה, כדין מערב סלקא בצפון ואתקשר ביה, לבתר דרום אתיא ואחיד במערב, וסחרין ליה דרום וצפון דאלין גדרי גנתא. כדין מזרח קריב במערב, ומערב שריא בחדוה, ובעאת מכלהו ואמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. דלהוי כגוונא דא, בארבע סטרין ועילא ותתא, ומזרח אתדבק במערב ואפיק ליה, ועל דא תנינן אדם מאתר דבית המקדש נפק.

פירוש הסולם

תיג) ופתח תרעא דמזרח, דהא מתמן נהורא נפיק, ופתח שער המזרח, כי משם יוצא האור להאיר בעולם. ביאור הדברים. כי כבר ידעת שכל הפעולות שהיו מחויבות להיות בסדר אצילות פרצופי זו"ן, צריכים לחזור עליהם בסוד זווגם להולדת נשמה, וסדר אצילות פרצופי זו"ן מובא (לעיל דף רפ"ז ד"ה תלת) במלות קצרות. תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא וכו', שפירושו שתחילה עולה ז"א למ"ן לישסו"ת, ומכריע שם בין ימין ושמאל דישסו"ת, בסוד קומת החסדים היוצאת שם על מסך דחירק שבו, ואז נכללים שלשתם זב"ז, ויוצאים שם בישסו"ת ג' מוחין חב"ד. שז"ס תלת הם חב"ד דישסו"ת, נפקי מחד, יוצאים מאחד שהוא ז"א, כי ע"י הכרעתו את ב' הקוין אשר שם, האירו ג' מוחין הללו שם. ולפיכך חד שהוא ז"א, בתלת קיימא, עומד גם הוא בג' מוחין חב"ד הללו, מטעם, שכל שיעור הארה שהתחתון גורם לצאת בהעליון זוכה בו גם התחתון. עאל בין תרין וכו'. והנה כל אותו הדרך צריכים זו"ן לעבור מחדש כדי להוליד נשמת אדה"ר. שמתחילה צריך ז"א לעלות למ"ן לישסו"ת, להכריע בין ימין ושמאל שבהם וכו', ועליה זו דז"א לישסו"ת מיוחסת בעיקר ליסוד דז"א, כי הוא הנושא למסך דחירק (כנ"ל דף רפ"ד ד"ה ר"ש אמר).
וז"ש כאן ויומא שתיתאה הוה סליק בדרגוי עד דסלקא רעותא עלאה, שיום הששי, שהוא יסוד דז"א, עולה במדרגותיו למ"ן לרצון עליון, שהוא ישסו"ת, ומכריע שם בין ימין ושמאל דישסו"ת, ובהכרעתו מתגלים בהם ג' מוחין חב"ד, בסוד תלת נפקי מחד ונמצא ונהיר שירותא דכל נהורין, כי אלו ג' מוחין חב"ד שיצאו בישסו"ת ע"י הכרעת ז"א, הם מוחין ראשונים דהארת חכמה שמתגלים בעולמות, כי חכמה דא"א נסתמה ואינה מאירה לפרצופי אצילות, וכל הארת חכמה המאירה באצילות, הוא רק מסוד הבינה שחזרה להיות חכמה, וה"ס ישסו"ת. הרי שמוחין הללו שיצאו בישסו"ת ונשלמו ע"י הכרעת ז"א הם המוחין הראשונים שבכל עולם האצילות. ואח"ז זכה גם ז"א עצמו באלו ג' מוחין בסוד חד בתלת קיימא כנ"ל, ונמצא בזה ופתח תרעא דמזרח שנפתח שער המזרח, כלומר שז"א הנק' מזרח, נפתח להאיר בג' מוחין כמו ישסו"ת, דהא מתמן נהורא נפיק כי משם מישסו"ת יוצא האור לז"א. וצריכים לזכור כאן כי ד' רוחות העולם הם כינוים לד' הבחינות חו"ב תו"מ, ובזו"ן הם חו"ג תו"מ, שדרום ה"ס ימין חסד. צפון ה"ס שמאל גבורה. מזרח ה"ס ז"א, ותפארת שהוא קו אמצעי. מערב ה"ס נוקבא דז"א ומלכות, המקבלת מג' הקוין דרום צפון מזרח. וזכור זה לכל ההמשך.
ודרום אחמי תוקפי דנהורא דירית מרישא ואתתקף במזרח ודרום, שה"ס ימין וחסד, גילה תוקף הארתו שירש מהראש דהיינו מישסו"ת, ונתחזק במזרח, שהוא ז"א. פירוש, אחר שז"א קבל המוחין בסוד ג' קוין מישסו"ת כנ"ל, המשיך לעצמו את קו הימין חסדים, כי הז"א עקרו חסדים מכוסים, ואינו צריך להארת חכמה הנמשך בקו שמאל, המכונה צפון. אמנם באמת המשיך כל ג' הקוין, שה"ס דרום צפון מזרח, אלא שקו ימין שהוא דרום נתחזק בשליטתו, וכיסה והעלים אורות האחרים. וז"ש אחמי תוקפי וכו' וכן ואתתקף במזרח, דהיינו שנתגבר בשליטתו וביטל האחרים.
מזרח אתקיף לצפון וצפון אתער ואתפשט וקרי בחיל סגי למערב למקרב ולאשתתפא בהדיה: מזרח שהוא ז"א התקיף לצפון כלומר שחזר וגילה בתוך עצמו הארת השמאל שהמשיך מישסו"ת, שה"ס נקודת השורק. ונתעורר הצפון ונתפשט בתוך הז"א, וקרא ברוב כח למערב שהיא הנוקבא דז"א, להתקרב ולהשתתף עמו. כדין מערב סלקא בצפון ואתקשר ביה אז המערב שהיא הנוקבא, עלה בצפון ונתקשר בו. פירוש. עיקר בנין הנוקבא הוא מצד שמאל שהוא צפון. (כנ"ל דף רמ"ו ד"ה והמלך ע"ש) ולפיכך עורר הז"א את הצפון שבו, להתפשט בכל שיעורו ולהתלבש בתוך הנוקבא. וז"ש וקרא בחיל סגי למערב. ומ"ש בחיל סגי הוא כי הארת הצפון הוא בכח רב, כי עם הארתו נקפאים כל אורות המלכות (כנ"ל דף רמ"ז אות ש"א).
לבתר דרום אתיא ואחיד במערב וסחרין ליה דרום וצפון דאלין נדרי גנתא: אח"כ דרום שהוא ימין וחסד, בא ונאחז בהמערב שהיא הנוקבא. ונמצא שסובבים אותה הדרום והצפון שהם גדרי הגן. פירוש. כי אחר שהנוקבא נקשרה בהארת הצפון, נקפאה בסוד ימא דקאפו, עד שחזר ז"א והמשיך אליה את הדרום, שה"ס אור החסדים שבימין, ואז נתלבשה הארת החכמה שבצפון בהחסדים שבדרום, ונפתחו אורותיה להאיר בהעולמות. (כמ"ש לעיל דף רמ"ח אות ש"ב), מסטרא דצפון גלידי מיא ומסטרא דדרום משתרן ונגדין לאשקאה וכו'. עש"ה. ומלבד זה, נעשו ב' הארות הללו הדרום והצפון, שומרים להנוקבא מפני הקליפות והדינים, כי רוח דרום מבטל כל הדינים, ורוח צפון מכניע את כל החצונים והקליפות. ונבחנים משום זה ששומרים אותה, כפו גדר השומר את הגן מפני זרים.
כדין מזרח קריב במערב, ומערב שריא בחדוה ובעאת מכלהו ואמר נעשה אדם וגו': אז מזרח שהוא ז"א, מזדווג במערב. שהיא הנוקבא, והמערב הוא בשמחה, ובקשה מכולם ואמרה, ​נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, דלהוי כגוונא דא בארבע סטרין ועילא ותתא שיהיה בדרך הזה, בד' רוחות דרום צפון מזרח מערב, ומעלה ומטה, דהיינו בו"ק. ואז ומזרח אתדבק במערב ואפיק ליה, הז"א נתדבק בהנוקבא והוציא נשמת אדם הראשון. וע"ד תנינן אדם מאתר דבית המקדש נפק וע"כ למדנו, שאדם יצא ממקום בית המקדש, דהיינו מהנוקבא דז"א כנ"ל. והיא נקראת בית המקדש.