זהר

תיב) פקודי אורייתא דאמרתון בצלותא ודאי הכי הוא. פתח ואמר, כתיב את יי' אלהיך תירא אותו תעבוד. וכתיב, ויראת מאלהיך. האי קרא אית למימר הכי, ויראת אלהיך, בגין דהא כתיב את יי' אלהיך תירא, מהו מאלהיך. אלא רזא איהו, מאלהיך ודאי, מההוא אתר דאתחבר וסחרא למוחא דלגו, ודא איהו מאלהיך, דחילו דא למדחל ליה, דהא תמן שרייא דינא, ואיהו דינא דאשתאיב מגו דינא דלעילא, בהאי אתר.

פירוש הסולם

תיב) פקודי אורייתא דאמרתון וכו': מצות התורה שאמרתם, (לעיל מאות קנ"א עד קנ"ו) בתפלה, ודאי כך הוא. פתח ואמר, כתוב, את ה' אלהיך תירא ואותו תעבד. וכתוב, ויראת מאלקיך. מקרא זה היה צריך לומר כך, ויראת אלקיך, משום שהרי כתוב, את ה' אלקיך תירא ולא כתוב מאלקיך תירא. מהו מאלקיך. ומשיב, אלא סוד הוא, מאלקיך ודאי, דהיינו ממקום ההוא המתחבר ומקיף למוח שמבפנים שהוא השכינה, הנקראת אלקים, ומסביבתה מקיף אש, בסוד אש המקיף לנגה, שמשם נמשך הדין לרשעים כמ"ש לפנינו. וזהו מאלקיך, דהיינו אש המקיף, יש יראה זו לירא מפניו, כי שם שורה הדין. והוא דין הנשאב מדין של מעלה שבמקום הזה. כמ"ש לפנינו.