זהר

תיא) ובגין דלית שמוש בעלמא דין בתגא, אוקמוה מארי מתניתין, כל המשתמש בתגא חלף. דתגא לתתא, בעלמא דין איהי. נקודה שמושא דאתוון. אבל בעלמא דאתי, לית שמושא באתוון, ובגין דא ס"ת לית ביה נקודה באתווי, אלא תגא, ובגין דא, מאן דמשתמש בספר תורה חלף. והכי, מאן דמשתמש במי ששונה הלכות, עליה אוקמוה רבנן, דאשתמש בתגא חלף.

פירוש הסולם

תיא) ובגין דלית שמוש וכו': ומשום שאין שמוש בעולם הזה, שהוא מלכות, בתגא, שהוא עטרה על ראש צדיק, הנוהג רק בבינה, העמידו בעלי המשנה, כל המשתמש בתגא חלף, מן העולם. כי התגא בעולם הזה, הוא למטה מן היסוד ואינה בראש צדיק. הנקודות הן שמוש לאותיות, אבל בעולם הבא שהוא בינה, אין שימוש לאותיות, שרומזים לזו"ן. ומשום זה בס"ת, אין נקודות באותיות אלא תגין, שהם נמשכים מבינה, והם עטרה בראש האותיות שהם זו"ן. ומשום זה מי שמשמש בספר תורה חלף מן העולם. וכך, מי שמשמש במי ששונה הלכות, עליו אמרו רבנן, דאשתמש בתגא חלף.