זהר

תט) ת"ח, בשבעין ותרין נהורין, אסתלק עטרא דכל משריין, עגולא דעלמא, בשבעין דוכתי, חד עגילא לכלהו, בגו ההוא עגולא נקודה חדא דקיימא באמצעיתא, מהאי נקודה, אתזנת כל ההוא עגולא, בית קדש הקדשים, איהו אתר לההוא רוחא דכל רוחין, אתטמר בגויה, האי טמירו איהו בגו חילהא, טמירא איהו בגו לגו, כד סלקא דא, כלא סלקין אבתרה, הה"ד משכני אחריך נרוצה.

פירוש הסולם

תט) תא חזי בשבעין ותרין וכו': וממשיך לבאר איך הנוקבא, הנקראת עולם, מקבלת משמים, שהם חג"ת דז"א. ואומר, בוא וראה, בע"ב אורות שהם ע"ב שמות שבחג"ת דז"א, (כנ"ל וירא אות ר"פ ע"ש) תתעלה העטרה של כל הצבאות. שהיא הנוקבא שכל הצבאות שבבי"ע מקבלים ממנה, ונתקנת להיות עגול העולם בע' מקומות, כלומר שע"ב שמות דז"א, מאירים בהנוק' בע' מקומות, (כנ"ל וירא פ"א ד"ה כד), ובבחינת עגול, שפירושו שמאיר רק ממקום מרכזו ולמעלה ואינו מתפשט ממעלה למטה. (כנ"ל בראשית ב' אות ק"ג) ועגול אחד הם כולם, כל הע' דוכתי. בתוך עגול ההוא יש נקודה אחת העומדת באמצע, שה"ס המסך שעליו נעשה הזווג והאור מקובל משם ולמעלה לכל הצדדים, וע"כ, מנקודה ההיא ניזון כל העגול. ונקראת בית קדש הקדשים, היא מקום לרוח של כל הרוחות, ששם מזדווג ז"א שהוא אור הרוח, שממנו נמשכים כל הרוחות שבעולמות. כאן, הסוד שבכל הסודות, שהיא נקודת המנעולא, גנוז בתוכה, ורק נקודת המפתחא גלויה ושולטת, (כנ"ל בהקדמת ספר הזהר אות קכ"ב ובהסולם) הוא נסתר בין הצבאות המתפשטים מנוקבא, והוא נסתר בה עצמה לפני ולפנים. כאשר זו, הנוקבא עולית, דהיינו ע"י ע"ב האורות כנ"ל, כל העולמות עולים אחריה, וזהו שכתוב, משכני אחריך נרוצה.