זהר

תט) לבתר, ההוא יומא רבא, דכתיב והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה. מתטמרן כלהו בעפרא כדבקדמיתא, מן קדם דחילו ותקיפו דקודשא בריך הוא, הה"ד ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו וגו'. ונפיק נשמתייהו, ומתעכל ההוא תרווד רקב, ואשתאר גופא דאתבני תמן נהורא, דיליה כנהורא דשמשא, וכזהרא דרקיעא, דכתיב והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'. וכדין כספא שלים, גופא שלימא, בלא ערבוביא אחרניתא.

פירוש הסולם

תט) לבתר ההוא וכו': לאחר אותו יום הגדול שכתוב,​ והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה וגו', שמסתתרים כולם בעפר כבתחילה. כמו בקבר מטרם התחיה, מפני הפחד והעוז של הקב"ה, וזהו שכתוב,​ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו וגו'. ויוצא נשמתם, ונעכל שם אותו כף רקב, ונשאר הגוף הנבנה שם כאור השמש וזהר הרקיע, שכתוב ​והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'. ואז הכסף שלם, דהיינו גוף שלם בלי תערובת דבר אחר.