זהר

תט) כגוונא דא, כד הוו ישראל עברין ימא. אתו מלאכי עלאי למימר שירה, קמיה קב"ה, בההוא ליליא. א"ל קב"ה, ומה עובדי ימי טבעין בימא, ואתון אמרין שירה. כדין ולא קרב זה אל זה כל הלילה. אוף הכא, בכל זמנין, דאיבוד רשיעיא איהו מעלמא, כדין עציבו אשתכח עלייהו.

פירוש הסולם

תט) כגוונא דא וכו': כעין זה, כשעברו ישראל את הים. באו מלאכי השרת לומר באותה הלילה שירה לפני הקב"ה אמר להם הקב"ה. והרי מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. אז ​ולא קרב זה אל זה כל הלילה. אף כאן, כל פעם שיש איבוד רשעים בעולם, נמצא לפניו עצבות. פי' כי זה אל זה, רומז על המלאכים שכתוב בהם ​וקרא זה אל זה ואמר וגו'. ולא קרב זה אל זה כל הלילה, היינו שלא אמרו כלום כל הלילה.