זהר

תט) במאי סתיר לה מניה, בנקודה, דאיהי קוצא דאת ד׳ מן אחד, א״ח נטיר ד', דלא יתקריב לגבה אחר. הה״ד אני י״י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. והאי נקודה איהי אות ברית, דבה אשתלים א״ח לעשר. ובה אתעביד י׳.

פירוש מעלות הסולם

תט) ​במאי סתיר לה וכו׳: שואל במה הסתיר אותה, ממנו, ומשיב, בנקודה שה״ס המסך שבקו האמצעי, שהיא הקוץ של אות ד' דאחד, ובאור החסדים המשפיע לה ע"י הנקודה נעשה א״ח שהוא ז״א הכולל תשע ספירות שהם בחשבון א״ח שומר ד', שהיא המלכות, שלא יקרב אליה אחר היינו הסט"א שנקראאל אחר. זהו שכתוב אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. ונקודה זו היא אות ברית, היינו יסוד שה״ס הקו האמצעי שבו המסך דחירק הממעט את ג״ר דשמאל שהן כל כחו של יצה״ר. שבה היינו עם המלכות המתייחדת בז״א נשלם א״ח שהוא ז״א הכולל תשע ספירות כחשבון א״ח, לעשר ספירות. ובה, היינו במלכות נעשה ונשלם ז״א לי׳ אותיות של הוי״ה דמ״ה דאלפי״ן שהם: יו״ד ה״א וא״ו ה״א.
פירוש: האותיות שהן הכלים אל האורות, נחלקות לג׳ מדרגות בדרך כלל, שהן: בינה, ז״א, מלכות. כי למעלה מבינה אין כלים, וכ״ב אותיות שבבינה הן האותיות הגדולות שבתורה, כמו ב׳ של בראשית. וכ״ב אותיות שבז״א, הן סתם האותיות הרגילות. וכ״ב אותיות שבמלכות, הן האותיות הקטנות, כמו א׳ של ויקרא. ועל דרך זו הן נחלקות בפרטות לשלש מדרגות בינה וזו״ן, כי כל מדרגה מהן כלולה מבינה וזו"ן, ולכן יש כ״ב אותיות בכל אחת מהן, שהן ג׳ דרגות: יחידות, עשרות, ומאות. שיחידות מן א' עד ט' הן ט״ס של בינה. ועשרות מן י׳ עד צ' הן תשע ספירות דז״א. ומאות שהן אותיות ק״ר ש״ת, הן ממלכות. ולכן אין במלכות רק ד׳ אותיות כי היא אינה תופסת אלא ד׳ ספירות של ז״א מחזה שלו ולמטה, שהם נהי״מ. (עיין בהקדמת ספר הזהר אות כ״ב בסולם מאמר אותיות דרב המנונא סבא).
ונמצא שאות ד׳ שבמלכות בה מתחילות ז״ת דבינה, כי אב״ג הן ג״ר דבינה, ומד' ואילך עד ט׳ הן ו״ק דבינה שבמלכות. וסוד ד׳ זו מורה על בחי' העוני והדלות שבמלכות בכללה, דלית לה מגרמה כלום, אלא ממה שבעלה שהוא ז״א נותן לה. ומדתה זו נרשמת באות ד׳ שלה, כי במילואה היא דלת מלשון דלות ועניות, ויש לאות ד׳ בחי׳ זוית בולטת בצד הימין של גגה, שזה מורה על בליטת החסדים שבה, שלוקחת מן אות ג׳ שלפניה, שג׳ זו היא מג״ר דבינה שלה, המקבלת מבחינה שכנגדה בז"א, והוא מקבל מבחינת בינה דבינה שהיא הבחינה שכנגד בינה שלו, ששם החסדים הם בשפע רב, ולכן נקראת ג׳ מלשון גומל חסדים (שבת קד.) כי גומל חסד עם ד', שאין לה משלה כלום, ומשפעת לה חסדים בשפע, ובליטת החסדים היא נרמזת בקוץ הבולט בצדה הימנית של הד׳.
אמנם הלעומת של מלכות דקדושה, הוא נרגן מפריד אלוף שה״ס דל גאה ואינה רוצה לקבל מן הג׳ ולהכנע אליה, אלא מתיימרת להיות ראש בגאוה גדולה שעי״ז נמחק הקוץ של הד' שהוא רומז אל החסדים שבה הבולטים, ונעשתה דל ורש, כי מחיקת הזוית מן ד' עושה אותה לצורת ר׳ שפירושה רש שז״ס הכתוב במלכותו נולד רש (קהלת ד׳) והיחוד של ז״א ומלכות דקדושה הוא בסוד אח״ד כי אותיות א״ח הן תשע ספירות של ז״א, והוא משפיע מן ג׳ דבינה אל ג׳ דמלכות, שעל ידי זה נעשה המלכות בסוד ד׳ בקוץ בולט הרומז על החסדים שבה בשפע.
וזה אמרו במאי סתיר לה מניה, שלא נתן כח למלכות דסט״א להתאחז בה בנקודה דאיהי קוצא דאת ד׳ מן אחד, הרומזת על החסדים הנותן לה בשפע גדול, ובזה א״ח נטיר ד' ונעשים זו״ן לבשר אח״ד ביחוד גמור. דלא יתקריב לגבה אחר למחוק הנקודה הבולטת בחסדים ולעשות מד׳ ר׳ שאז נעשה מאחד אחר. ואלהים אחרים נאחזים בזו״ן דקדושה, הה״ד אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וכו׳.