זהר

תטז) פתח ואמר, מה אנוש כי תזכרנו וגו', האי קרא אוקמוה, דממנן דעלמא אמרוה, בשעתא דסליק ברעותיה דקב"ה למברי אנשא. קרא לכתות כתות דמלאכי עלאה, ואותיב לון קמיה. אמר לון, בעינא למברי אדם. אמרו קמיה, ואדם ביקר בל ילין וגו'. אושיט קב"ה אצבעא דיליה, ואוקיד לון. אותיב כתות אחרנין קמיה, אמר לון בעינא למברי אדם. אמרו קמיה, מה אנוש כי תזכרנו. מה טיבו דב"נ דא. אמר לון, ב"נ דיהא בצלמא דידן, דיהא חכמתא דיליה, עלאה מחכמתכון.

פירוש הסולם

תטז) פתח ואמר, מה וכו': פו"א, מה אנוש כי תזכרנו וגו'. מקרא זה העמידוהו, שממוני העולם אמרוהו בשעה שעלה ברצונו של הקב"ה לברוא האדם. אז, קרא לכתות כתות של מלאכי השרת והושיבם לפניו. אמר להם אני רוצה לברוא אדם, אמרו לפניו ואדם ביקר בל ילין וגו'. הושיט הקב"ה אצבע שלו ושרף אותם. הושיב כתות אחרות לפניו, אמר להם, אני רוצה לברוא אדם. אמרו לפניו, מה אנוש כי תזכרנו. מה מעשיו של אדם זה. אמר להם, אני רוצה לברוא אדם שיהיה בצלם שלנו, וחכמתו תהיה למעלה מחכמתכם.