זהר

תטז) ועוד, שכינתא אתקריאת צדקה, וקב״ה בעל צדקה. ובגלותא איהי עניה, ובנהא עניים. וקב״ה כביכול איהו עני, כד איהו בר מאתריה, ובגינה אתמר הן אראלם צעקו חוצה כו׳.

פירוש מעלות הסולם

תטז) ועוד שכינתא אתקריאת וכו׳: ועוד, השכינה שהיא מלכות כשהיא בזווג ומקבלת האורות מז״א בעלה נקראת צדקה, והקב״ה היינו ז״א שהוא המשפיע נקרא בעל צדקה. ובגלות, שאין זווג לזו״ן, היא עניה, ובניה, שהם ישראל הם עניים, והאומות משעבדים אותם. וקב״ה היינו ז״א כביכול הוא עני, כשהוא מחוץ למקומו, כי מטעם העדר הזווג שבזמן הגלות נמצא חסרון גס בז״א, מחמת שאין הברכה אלא בזווג זו"ן, ומלכות היא מקומו של ז״א. ובשבילה נאמר, הן אראלים צעקו חוצה כו'.