זהר

תח) והאי איהו כאלו השליך משמים ארץ תפארת ישראל. דמאן יהיב ארץ בשמים, דקאמר השליך משמים ארץ. אלא ודאי דא שכינתא, ותפארת עמה, דלא אתפרש מינה בנפילו דילה, לקיים בה אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. ומנלן דאמת נפל עמה, דכתיב ותשלך אמת ארצה. ומאן דאומי קושטא, הוא מקיים א"מת מ"ארץ ת"צמח, דאיהו עמודא דאמצעיתא, דביה איהו קיימא בניינא. הה"ד בר"א אלהי"ם א"ת, ולבתר השמים ואת הארץ.

פירוש הסולם

תח) והאי איהו כאלו וכו': וזה, הנשבע לשקר, הוא כאלו השליך משמים ארץ תפארת ישראל. שואל, ומי נתן הארץ בשמים, שאומר, השליך משמים ארץ. ומשיב, אלא ודאי, זו היא השכינה שנקראת ארץ, ותפארת, הנקרא שמים, הוא עמה, שלא נפרד ממנה אפילו בנפילה שלה, לקיים בה, אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. ומאין לנו, שהאמת, שהוא ז"א, נפל עמה, שכתוב, ותשלך אמת ארצה. הרי שהגורם לנפילת המלכות גורם ג"כ לנפילת ז"א וע"כ הנשבע לשקר גורם לנפילת שמים וארץ. ומי שנשבע אמת, הוא מקיים אמת מארץ תצמח, שהוא עמוד האמצעי דהיינו ז"א הנקרא אמת, שבו עומד הבנין, ז"ש ​ברא אלקים את שסופי תיבות הוא אמת, ואח"כ, השמים ואת הארץ. הרי שבנין שמים וארץ מתקיים על אמת.