זהר

תח) פתח אידך ואמר מאי האי דאמר דוד והראני אותו ואת נוהו. מאן יכיל למחמי ליה לקב"ה. אלא הכי תנינן, בההיא שעתא דאתגזר עליה ההוא עונשא, ודוד ידע דעל דלא נטר האי את כדקא יאות, אתענש בהאי, דכלא כחדא אחידא, וכלא מתרמיז בהאי את, ולא אקרי צדיק,מאן דלא נטר ליה כדקא יאות, הוה בעי בעותיה, ואמר והראני אותו ואת נוהו.

פירוש הסולם

תח) פתח אידך ואמר וכו': פתח אחר ואמר, מה זה שאמר דוד, ​והראני אותו ואת נוהו, מי יכול לראות את הקב"ה. ומשיב, אלא כך למדנו. באותה שעה שנגזר עליו אותו העונש מאבשלום, ודוד ידע, שמשום שלא שמר אות הזה כראוי, דהיינו במעשה דבת שבע, נענש בזה, שהוסר ממלכותו כי הכל מיוחד כאחד, והכל נרמז באות הזה. דהיינו מלכות שלמעלה וירושלים (כנ"ל באות ת"ג) ואינו נקרא צדיק מי שלא שמר אות הזה כראוי, לכן היה מתפלל תפלתו, ואמר והראני אותו ואת נוהו.