זהר

תח) אמר ר׳ שמעון, כתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו, אמאי שקיל דא בדא. אלא כלא בחד דרגא סליקו, דא אזדווג בדא. וחדוותא דדא בדא לא אשתכח, אלא כד אתגלי עתיקא קדישא, וכדין חדוותא דכלא. ותנינן, כתיב מזמור שיר ליום השבת, ליום השבת ממש. שבחא דקא משבח קב״ה. כדין חדוותא אשתכח, ונשמתא אתוספת. דהא עתיקא אתגלי וזווגא יזדמן.

פירוש הסולם

תח) אמר ר׳ שמעון וכו׳: אר״ש, כתוב, והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו. שואל, למה שקול זה בזה, כלומר למה שניהם שקולים יחד בכתוב. ומשיב, אלא הכל במדרגה אחת עולה, זה מזדווג בזה, יום השבת שהוא ז״א מזדווג בחדש, שהוא מלכות. ושמחה של זה בזה אינו נמצא, דהיינו שאינם מזדווגים, אלא כשנגלה עליהם עתיקא קדישא, שהוא הכתר, ואז הוא שמחת הכל. ולמדנו, כתוב, מזמור שיר ליום השבת, ליום השבת ממש, דהיינו ז"א, שה״ס יום השבת. שהוא שבח שהקב״ה משבח. אז נמצאת שמחה, ונתוספת נשמה, כי עתיקא נתגלה, והזווג דז״א ומלכות מזדמן.