זהר

תז) וארבע ועשרין סמכין תחותייהו, ועל אלין סמכין קיימין עשרין וארבע עמודין, ואלין אינון דקיימין תדיר, ולא פרחין גו אוירא כאינון אחרנין, ואלין אינון דאקרון עומדים, כד"א, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ואלין עמודים, קיימין על אינון סמכין, בהו סחרן לאתקיימא בדוכתייהו.

פירוש הסולם

תז) וארבע ועשרין סמכין וכו': וכ"ד אדנים תחתיהם, ועל אלו האדנים עומדים כ"ד עמודים. ואלו הם העומדים תמיד ואינם פורחים באויר כאלו האחרים. ואלו הם הנקראים עומדים. כש"א, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ואלו העמודים עומדים על אלו האדנים. ומסבבים בהם, כדי להתקיים במקומם.
פירוש. כבר ידעת שד' החיות שמחזה ולמעלה דז"א, נבחנות שיש בהם י"ב פנים, כי אע"פ שיש שם פני אדם בכל אחת, עכ"ז כל בחינות המלכות שהן מחזה ולמעלה שלה נחשבות לחג"ת דמלכות, שה"ס אריה שור נשר. ובחינת המלכות עצמה, שהוא מחזה ולמטה, חסרה שם באפן שנבחן שיש ד' חיות אריה שור נשר אדם, שאין בכל אחת רק חג"ת שמחזה ולמעלה, שהם אריה שור נשר. שהם י"ב פנים. אמנם גם מחזה ולמטה, יש ג"כ אותן י"ב בחינות, אבל הן רק בסוד שנא"ן, שיש שם רק כללות של פני אדם, שה"ס ן דשנא"ן, ולא פני אדם ממש. (כנ"ל ב"א דף פ"ו ד"ה שנאן. ע"ש) והם סוד הי"ב שבמלכות. והם מכונים אופנים. ואלו ב"פ י"ב, שבז"א ושבמלכות נכללות זו מזו. ונעשות כ"ד, וע"כ יש כ"ד בחינות בז"א וכ"ד בחינות במלכות, דהיינו חיות ואופנים שבז"א, וחיות ואופנים שבמלכות. וכן החיות לבדן שבז"א, כלולות מכ"ד, והאופנים לבדם כלולים מכ"ד. ועד"ז חיות ואופנים שבמלכות. ואלו החיות והאופנים מכונים ג"כ עמודים ואדנים, שעמודים, ה"ס חיות, והאדנים, אופנים. וכן מכונים משקופין ומשמרות, שמשקופין, ה"ס אדנים ואופנים. ומשמרות, ה"ס עמודים וחיות. כי המשקופין ה"ס חללים, שהמשמרות נמצאות בתוכם, כמו יתדות העמודים בתוך חללי האדנים.
וזה אמרו, כ"ד משקופין, של משמורות העליונות, נמצאים במשקוף אחד שבצד מזרח. דהיינו בז"א שה"ס מזרח. כי המשקוף כלול מחו"ג תו"מ, שבכל אחד חג"ת, והם י"ב, וכשנכללות עם י"ב שבמלכות הם כ"ד. כנ"ל, להאי פתחא הכולל כ"ד, נטרין כ"ד משמרות טמירין גו תוקפא דשלהובא, דעטרא וסחרא לגו ההוא משקופא. כי המשקוף ה"ס אדנים, שפירושם כחות הדין המתגלים בקו שמאל, (כנ"ל בסולם אות שע"ה ע"ש) וע"כ מכנה אותו כאן תוקפא דשלהובא שהמשמרות, שה"ס עמודים, נסתרות בשלהבת הזו. מההוא סטרא דמזרח, דהיינו מבחינת ז"א, שה"ס מזרח. וע"כ ביאר סוד כ"ד עמודים וכ"ד אדנים דז"א. ועתה מבאר כ"ד עמודים וכ"ד אדנים דמלכות.
וזה אמרו, וכ"ד סמכין תחותייהו, שתחת העמודים והאדנים דז"א נמצאים ג"כ כ"ד אדנים, ועל אלין סמכין, קיימין כ"ד עמודין. דהיינו ממש כמו בז"א, כי כלולים זה מזה כנ"ל. אלא ההפרש הוא, ואלין אינון דקיימין תדיר ולא פרחין גו אוירא כאינון אחרנין, כי העמודים ואדנים דז"א, שה"ס המשקופין והמשמרות. פורחים באויר, דהיינו שפורחים ונוסעים בסדר ג' קוין בג' מקומות, בסוד הכנסת י' באור במקום החולם, ונעשה אויר. ויציאת הי' מן האויר במקום השורק. (כנ"ל ב"א דף מ"ה ד"ה כד) אבל אלו עמודים ואדנים של המלכות, אינם פורחים באויר. מטעם שהמלכות אינה עושית שום פעולה אלא מקבלת ג' הקוין שבז"א. וע"כ הם נמצאים בה במנוחה, בסוד עומדים.
אמנם אין הפירוש. שהעמודים ואדנים, שה"ס החיות ואופנים שבמלכות, הם בה תמיד בבחינת עומדים. אלא הענין הוא, כי יש ב' מצבים במלכות. מצב אחד, כשהמלכות היא בבחינת ו"ק, דהיינו שמאירים בה חג"ת נה"י דז"א, ואז נבחנים החיות והאופנים שלה, שהם חיות ואופנים דז"א, שהם פורחים באויר כמו בז"א. מצב ב' הוא, כשהמלכות היא בסוד יום השביעי, שאז משגת נה"י דכלים וג"ר דאורות עד שמלבשת לאמא עלאה. ואז מאירה בבחינתה עצמה מסוד אמא עלאה, ואז העמודים והאדנים שלה בסוד המנוחה, שאינם פורחים באויר כעמודים ואדנים דז"א וכאן מדבר ממצב הב' דז"א.
והנה על דבר הזה, הביא את כל המאמר דמשקופין ומשמורות כאן. כי בהבחן הזה מבאר לפנינו (באות תי"ד) ההפרש בין משכן שעשה משה, שה"ס ז"א, ובין בית המקדש שבנה שלמה, שה"ס המלכות. כי המשכן ה"ס ו"ק דמלכות, ובנה אותו משה בו"ק שלו, דהיינו חג"ת נה"י דז"א, וע"כ אין העמודים ואדנים שבמשכן בבחינת מנוחה, אלא שנפרקים בכל מסע ומתוקנים בחזרה בכל חניה. דהיינו כדרך החיות ואופנים דז"א שהם נוסעים ממקום למקום. אבל בית המקדש שבנה שלמה, היה בבחינת ג"ר, כמו בשבת, אשר העמודים והאדנים שלה הם בבחינת עומדים, דהיינו במנוחת עולמים. משום שאז האירה בחינתה עצמה בסוד הלבשתה לאמא עלאה. ואז נקרא שלמה שה"ס המלכות, איש מנוחה.