זהר

תז) א"ל ר' אבא, לימא לן מר, על פרשתא, לבתר אמר, יאות לכון למפתח פרשתא דא. פתח ואמר, ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וגו'. ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת וגו'. הכא אית לאסתכלא, האי אומנא, דאפיק כספא, ממקורא דארעא, מאי עבד, בקדמיתא, מעייל ליה בנור דליק, עד דנפיק מניה כל זוהמא דארעא, והא אשתארת כספא, אבל לא כספא שלימתא, לבתר מאי עביד, מעייל ליה בנורא, כדבקדמיתא, ומפיק מניה סטייפי, כד"א הגו סיגים מכסף וגו'. וכדין, הוא כספא שלימתא, בלא ערבוביא.

פירוש הסולם

תז) א"ל ר' אבא וכו': אמר לו ר' אבא, כששמעו מתחיל בכתוב, ישמח ה' במעשיו, יאמר לנו אדוני דבריו, על מקראות הפרשה. ולא על פסוקי תהילים. אחר זה אמר להם, ר' יהודה, יפה בשבילכם לפתוח בפרשה זו. פתח ואמר ​ויהי אחר הדברים האלה וגו', ויאמר קח נא את בנך וגו'. כאן יש להסתכל, והוא דומה לאומן הזה המוציא כסף ממקורות הארץ, מהו עושה. תחילה מכניס את החומר באש שורפת, עד שיוצאת ממנו כל זוהמת הארץ, ונשאר הכסף. אבל הוא אינו עוד כסף שלם. ואחרי כן מהו עושה. חוזר ומכניסו באש כבתחילה. ומוציא ממנו הסיגים, כמו שאתה אומר,​ הגו סיגים מכסף וגו', ואז הוא כסף שלם בלי תערובת דבר אחר.