זהר

תו) וע"ד, מאן דצלי צלותא עד לא ייכול, קאים גרמיה כמה דאצטריך, וסלקא נשמתא על אתר מותבה כמה דאצטריך, ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה, הא איהו כמנחש ומעונן. בגין דהא איהו ארחיה דמנחש, לסלקא לסטר אחרא, ולמאכא סטרא דקדושה.

פירוש הסולם

תו) ועל דא מאן וכו': ועל כן מי שמתפלל תפלה מטרם שיאכל, העמיד עצמו כמו שצריך, והנשמה עולה על מקום מושבה כמו שצריך. ואם אוכל מטרם שמתפלל תפלתו, שיתיישב הדם על מקומו. הרי הוא כמנחש ומעונן. למה. הוא משום שוה דרכו של מנחש, להעלות הסטרא אחרא ולהשפיל צד הקדושה.