זהר

תד) בגין דבליליא נשמתא סלקת למחמי ברזא דיקרא עלאה, כל חד וחד כמה דאתחזי ליה. ואשתאר ב"נ בההוא חילא דאתפשט גו דמא, לאתקיימא גופא. ועל דא טעים טעמא דמותא, וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא, ולקבלא ליה. וכד אתער בר בש, לאו איהו דכי. והא אוקימנא, דסטרא אחרא שליט, על אתר דקיימא בלא נשמתא.

פירוש הסולם

תד) בגין דבליליא נשמתא וכו': משום שבלילה הנשמה עולה לראות בסוד הכבוד העליון, כל אחת ואחת כמו שראוי לה, ונשאר האדם בכח ההוא שנתפשט בתוך הדם לקיים הגוף. וע"כ הוא טועם טעם המות, שכח הדם ההוא אינו מוכן להתעורר לכח ההוא של הנשמה ולקבל אותה, וע"כ כשהעיר האדם משנתו, אינו טהור. והעמדנו שהס"א שולט על המקום הנמצא בלי נשמה.