זהר

תד) מלואים ודאי, בגין דההוא זמנא, אתבסם עלמא, ואתהדר באשלמותיה, ולא אתפגים סיהרא, בגין חויא בישא, דכתיב ביה ונרגן מפריד אלוף, ואימתי יהא דא, בזמנא דכתיב בלע המות לנצח. וכדין כתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

פירוש הסולם

תד) מלואים ודאי, בגין דההוא זמנא אתבסם עלמא ואתהדר באשלמותיה, ולא אתפגים סיהרא בגין חויא בישא דכתיב וכו', ספירות הנוקבא נבחנים אז ודאי לימי מילואים, משום שבעת ההוא יומתק העולם ויחזור לשלמותו, ולא יתמעט עוד הנוקבא מכח הפגם של נחש הרע, שכתוב בו ונרגן מפריד אלוף, שמפריד היחוד של ז"א ונוקביה. ומשום זה נקראות אז ספירותיה בשם ימי מילואים. ושואל ואימתי יהא דא, בזמנא דכתיב ​בלע המות לנצח, וכדין כתיב ​ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ושואל ואימתי יהיה זה, שתתמלא הנוקבא ולא יהיה בה שום מיעוט עוד. ואומר שזה יהיה בעת הזאת שכתוב בה, בלע המות לנצח, דהיינו שתתבטל הס"א והמות לנצח, ואז כתוב ביום ההוא וגו'.
אמנם רבי יהודה אינו חולק על רבי יצחק רק בביאור הכתוב בלבד, שסבר, כי גם בגמר התקון יהיו ב' זמנים להנוקבא, שמתחילה תתקן הנוק' עם ז"א בקומה שוה. ואח"כ בזה למטה מזה. וע"כ רבי יצחק מפרש את הכתוב והיה אור הלבנה וגו' על הזמן הא'. ורבי יהודה על זמן הב', שהוא גמר התקון לגמרי, שאז נאשר בלע המות לנצח.