זהר

תד) דתאנא ברזי דמסאבותא, זוהמא דטופרין, יתער זוהמא אחרא, ובגיני כך, בעיין גניזא, ומאן דאעבר לון לגמרי, כאלו אתער חסד בעלמא. דתניא לא לבעי ליה לאיניש למיהב דוכרנא לזינין בישין. דתנינן אלף וארבע מאה וה' זינין בישין, מתאחדן בההוא זוהמא, דאטיל חויא תקיפא, וכלהו מתערין בההוא זוהמא דטופרין.

פירוש הסולם

תד) דתאנא ברזי דמסאבותא וכו׳: שלמדנו בסודות הטומאה, הזוהמא של הצפרנים יעוררו זוהמא אחרא דהיינו זוהמת הנחש, ומשום זה צריכים לגנוז אותן. ומי שמעבירן לגמרי, דהיינו ששורפן, הוא כאלו מעורר חסד בעולם. שלמדנו, אין האדם צריך לתת זכרון למינים הרעים. כי למדנו, אלף וארבע מאות וחמשה מינים רעים נאחזים בזוהמא ההיא שהטיל הנחש החזק, וכולם מתעוררים באותה זוהמא של הצפרנים.
ביאור הדברים. סוד הצפרנים וזוהמתן, כבר נתבאר לעיל (ויקהל אות רע״ג ורע״ד בהסולם) וענין הזוהמא שהטיל הנחש בנוקבא, ופגם כל אורותיה, כבר נתבאר לעיל (אות ת״א) כי עם גילוי המנעולא נפגמים כל האורות דנוקבא, שהיא המלכות. כמ״ש שם. ומביא כאן ג׳ מספרים, שהם קכ״ה זיני מסאבותא (באות ת"ב) וכ״ד זיני מסאבותא (באות ת״ג) ואלף ת״ה זינין בישין, כאן. והם כנגד ג׳ בחינות של אורות שהם בג׳ שמות של הנוקבא, דהיינו אלקים, אדני, את״ה, שהס״א יונקת ונאחזת בהם. בסו״ה זה לעומת זה עשה אלקים.
ונודע שמן השם אלקים דקדושה עד אלהים אחרים מתפשטים ק״כ צירופי אלקים דקדושה, שאחריהם מתחילים אלהים אחרים. שה״ס שמסכה היא בגימטריא קכ״ה, שהם ק״ך צירופי אלקים וה׳ אותיות אלקים, שהס״א יונקת מהם. (כנ״ל כי תשא דף כ״ט ד״ה ויעשהו) גם מתבאר באפן אחר. כי ה׳ אותיות אלקים הם ה׳ ספירות כח״ב תו״מ, וב׳ התכללויות נוהגות בהם, שבהתכללות א׳, נכללות ה׳ ספירות כח״ב תו״מ זו מזו, והם כ״ה ספירות. ובהתכללות ב׳ נכללו כח״ב תו״מ בכל אחת מכ״ה ספירות, והם קכ״ה ספירות. דהיינו ה׳ מערכות של כ״ה ספירות, שהמערכה הא׳ היא מכתר. והמערכה הב׳, מחכמה. והמערכה הג', מבינה. והמערכה הד׳, מת״ת. והמערכה הה׳ ממלכות.
וז״ש (באות ת״ב) מאה ועשרין וחמש זיני מסאבותא וכו׳ מסטרא דחויא תקיפא, דהיינו שנאחז ויונק מה׳ מערכות הנ״ל, שבהם קכ״ה בחינות. ושבעה ועשרין רברבין מנייהו מתאחדן בנוקבי דהיינו אותן כ״ה בחינות שבמערכה האחרונה, שהיא מבחינת מלכות, שהיא נוקבא. וגם ב׳ בחינות אחרונות ממערכה הד', שהם ת״ת ומלכות מן מלכות דת״ת. שהם ג״כ בחינת מלכות שהיא נוקבא. אמנם למעלה מזה דהיינו בבינה דמלכות שבמערכת ת״ת, אינה יכולה לינק. ומה שקורא אותן רברבין, הוא, כי בס״א כל היותר נמוך הוא יותר גדול, ומזיק יותר. וע״כ כיון שהם כ״ז בחינות האחרונות מן קכ״ה בחינות, ע״כ הן רברבין.
ונודע שבשם אדנ״י, יש כ״ד צירופים. וז״ש (באות ת״ג) ארבע ועשרין זיני מסאבותא אטיל חויא בנוקבא וכו'. שנאחז ויונק מכ״ד צירופים ההם שנסתלקו מן הנוקבא מכח זוהמת הנחש. וסוד כ״ד צירופי אדני אלו, ה״ס י״ב שבז״א, שה״ס חו״ב תו״מ שבכל אחד ג׳ קוין, שהם י״ב. וכן יש אותם י״ב במלכות דהיינו חו״ב תו״מ שלה ובכל אחד ג׳ קוין. וכשנכללים זה מזה, יש כ״ד בז״א, וכ״ד במלכות, ונמצא, כיון שהנחש נאחז בכ״ד דמלכות, נאחז ג״כ בכ״ד דז״א באותו שיעור שהוא נכלל מן המלכות. וז״ש, ועשרין וארבע זינין מתערין לעילא, מכ״ד שבז״א. ועשרין וארבע לתתא דהיינו מכ״ד שבמלכות.
גם המלכות נקראת בשם אתה, שזה מורה על שיעור המוחין שבה. כי המוחין הם חכמה ובינה, שהם ימין ושמאל. וחסד וגבורה, שהם ימין ושמאל שבדעת. והנה המלכות עיקרה היא מקו שמאל, וע״כ אין לה בשלמות רק בחינת מוחין דבינה, דהיינו חו״ב תו״מ דבינה, שהיא שמאל. וכיון שספירות הבינה הן בסוד מאות, ע״כ אומר ארבע מאות. אמנם יש לה ג״כ הארה מחכמה, שספירותיה בסוד אלף, וע״כ יש לה אלף וארבע מאות. והדעת כוללת ה׳ חסדים מימין, וה׳ גבורות משמאל. והמלכות אין לה אלא ה׳ גבורות שבשמאל בלבד. וז״ש אלף, ות' וה׳ זינין בישין וכו'. דהיינו אלף. מהארת החכמה. ת', חו״ב תו״מ דבינה. ה', ה׳ גבורות דשמאל דדעת. שז״ס את״ה. וע״כ נקראת המלכות בשם את״ה. ובעת שהנחש מטיל זוהמא, דהיינו שמגלה בחינת מנעולא הגנוזה במלכות (כנ״ל אות ת׳׳א) אז מסתלקים ממנה מוחין אלו. והנחש נאחז במקום החסרון. וע״כ יש אלף ת״ה זינין בישין.