זהר

תד) ועם כל דא אע״ג דאעלת בלא בעלה דאיהו ד״ת, עם כל דא עאלת באבהן, דאינון שלשת ימים לילה ויום דאתענת בהון, ואינון סהדין דעולימתא עאלת ביה למלכא, הה״ד ובזה הנערה באה אל המלך. נערה ודאי באה אל המלך, דאיש לא ידעה אלא בעלה.

פירוש מעלות הסולם

תד) ​ועם כל דא וכו׳: ועם כל זה, אע״פ שבאה בלא בעלה שהוא דת, דהיינו בלי תקון של הקו האמצעי שבמצב הב׳, שאז היא בזווג פב״פ עם ז״א בעלה ומאירה הן בחכמה והן בחסדים. עכ״ז באה באבות, דהיינו שמקבלת תקון, ג׳ הקוים שנקראים אבות. שהם סוד שלשת ימים לילה ויום שצמו בהם, כמ״ש וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו ג׳ ימים לילה ויום וגו'. והם עדות שהנערה באה אל המלך, זהו שכתוב ​ובזה הנערה באה אל המלך. נערה ודאי באה אל המלך, שאיש לא ידעה אלא בעלה, היינו ז״א.
פירוש: סוד המלך סתם הוא מלכו של עולם, דהיינו בינה שהיא כתר לזו״ן שנקראים עולם, בסו״ה עולם חסד יבנה, היינו שמחסד ולמטה נקרא עולם. ובעת שזו"ן הם במצב הא׳ בסוד שני המאורות הגדולים, ונמשכים המוחין דימין ושמאל דבינה לזו״ן, אז ז״א לוקח את אורות הימין דבינה, והנוקבא לוקחת האורות דקו השמאל דבינה, ונמצא שז״א קבל החסדים דימין בלי חכמה, והנוקבא קבלה חכמה דשמאל בלי חסדים, ונודע שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, ונקפאה בה ונעשתה לחושך ולא אור, וזה שאומר לעיל (באות ת״ג) ומאן גרם ענוי לשכינתא בגלותא, שבאה למצב שאי אפשר לעמוד בו, כנודע בסוד קטרוג הירח, אלא רזא דמלה ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת בגין דאעלת בלא בעלה וכו׳ כי בהיותם משתמשים בכתר אחד שהוא בינה הנחשבת להם לכתר. נעשה ז״א לחסדים בלי חכמה, והנוקבא לחכמה בלי חסדים והיא מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה שלא ע״י ז״א. וזה נקרא דאעלת בלא בעלה שהחכמה שבה אינה מלובשת בחסדים של ז״א ואינם עומדים בזווג פב״פ.
והנה נודע שיש ב׳ זווגים להמשכת המוחין דפב״פ אל הזו"ן, א׳ זווג ו״ק דמוחין, שפירושו שאע״פ שהם כלולים מהארת חכמה, עכ״ז אינם מקבלים אלא חסדים בלבד, וז״ס היחוד של קריאת שמע, ונקרא כניסה לחופה. (עיין זהר תרומה אות קכ״ו) ב׳ הוא זווג גמור דג״ר ששניהם מאירים הן חכמה והן חסדים, וזה נעשה בתפלת שמונה עשרה בברכת שים שלום. כי אי אפשר שיהיה זווג של ג״ר גמורים, טרם שיהיה זווג הו״ק דמוחין, כמו חופה שמחויבת להיות קודם הזווג. ונתבאר שם (אות קל״א) סדר הכניסה לחופה, בסוד המלאך הנקרא בואל, שפירושו בו אל דכתיב ואל זועם בכל יום, מחמת הדינים של המלכות מקו השמאל ומסך דחירק הנמצא בחזה דז״א ולהיות ששורש המלכות היא נקודת החזה דז"א לכן היא נפגמת מן הדינים, וכד אתהדרן בני נשא בתיובתא שלימתא אתהדר שמיה רפא״ל דהא אסוותא אזדמן להו מההוא דינא קשיא (שם אות שפ״ח) כי הם מעלים מ״ן לז״א והוא עולה עם הדינים שה״ס מסך דחירק ומכריע על ידיהם בין שני הקוים ימין ושמאל שע״י זה יוצאים המוחין בבינה בסוד תלת נפקי מחד ובז״א בסוד חד בתלת קיימא וז״א משפיע אותם בזווג אל המלכות.
ונמצא עתה שהדינים נתהפכו ונעשו לזכיות גדולות, שלולא הדינים לא היה ז״א יכול להכריע בין הקוים דימין ושמאל ולא היו מוחין בבינה, ולא בז״א ולא היה זווג בין ז״א למלכות. וז״ש אתהדר שמיה רפאל דהא אסוותא אזדמן להו, כי הדינים נעשו לגורמי אל המוחין ולגורמי אל הזווג של ז״א ומלכות.
וזה אומרו ועם כל דא אע״ג דאעלת בלא בעלה דאיהו דת, ואינה עומדת בזווג פב״פ בג"ר גמורים, לקבל הן חכמה והן חסדים, עאלת באבהן היינו שמקבלת התקון דג׳ קוים שנקראים אבות ונכנסת לחופה לקבל את הו״ק דג״ר שהם חסדים, דאינון שלשת ימים דאתענת בהון שה״ס המ״ן שהעלו ממסך דחירק שמיעט את קו השמאל מג״ר לו״ק, ע״י הצומות, וזעקתם, וג״ר נקראים שלשת ימים. ואינון סהדין דעולימתא עאלת ביה למלכא, כי אחר שז״א מעלה אותם הדינים ומכייע על ידיהם בין הקוים ימין ושמאל והמוחין מתגלים, הרי זה עדות על הדינים שאינם דינים אלא זכיות גדולות, ועאלת ביה למלכא כי נעשתה לאחד כמו המלך שהוא ז״א. הה״ד ובזה דהיינו ביסוד שנקרא זה, הנערה שהיא מלכות באה אל המלך שהוא ז״א. (עיין זהר פקודי אות תשצ״ח) נערה ודאי באה אל המלך לקבל ממנו חסדים. דאיש לא ידעה אלא בעלה, שה״ס הזווג בלחש כמבואר בזהר פרשת תרומה (אות קל״ג).