זהר

תג) ת"ח בין רקיעא דא, דאתקרי רקיע השמים, עד הרקיע הנטוי על החיות, אית תלת מאה ותשעין רקיעין אחרנין, ושבע אלפין וארבע מאה וחמשין חולקין, סמכין אתרין דבוצינייא אוחרנין, ומאלין בוצינייא נטל קב"ה ואנח בהאי רקיעא דשמיא, לאנהרא על ארעא.

פירוש הסולם

תג) ת"ח בין רקיע וכו': בוא וראה בין רקיע הזה שנקרא רקיע השמים, שהוא יסוד דז"א, עד הרקיע הנטוי על החיות, שהוא הרקיע שבבינה, הנטוי על חג"ת דז"א, הנקראים חיות, יש ש"צ רקיעים אחרים, וז' אלפים ות"נ חלקים סומכים על שני נרות אחרים, שהם ימין ושמאל דז"א, ומאלו הנרות לקח הקב"ה והניח ברקיע הזה של השמים, שהוא יסוד דז"א, להאיר על הארץ. שהיא המלכות.
פירוש. בין הרקיע העליון שהוא בחזה דבינה, או השמים שהם ז"א, יש ארבע בחינות, שהן נצח, הוד, יסוד ומלכות דבינה, העומדות תחת הרקיע דבינה, ולמעלה מז"א הנקרא שמים. ובהיות הספירות דבינה בחשבון מאות, שכל ספירה כלולה מעשר, שכל אחת מעשר כלולות ג"כ מעשר, ע"כ נבחנים לארבע מאות ספירות, ובהיותן חסרות המלכות דמלכות, שהיא בחינת מנעולא, שהיא גנוזה בנהי"מ, נמצא שאין בספירת המלכות מאה ספירות, אלא צ' ספירות, שהם ט"ס ראשונות דמלכות, כי העשר האחרונות שהן מלכות דמלכות חסרות. ובכל ספירה מאלו יש בחינת רקיע, וע"כ הם שלש מאות רקיעים כנגד נה"י, וצ' רקיעים כנגד המלכות. וז"א עצמו נחלק לימין ושמאל, שמצד ימין שבו מושפעים חסדים אל המלכות ומצד שמאל שבו מושפעת חכמה אל המלכות.
וז"ש, בין רקיעא דא, דאתקרי רקיע השמים, דהיינו יסוד דז"א, עד הרקיע הנטוי על החיות, שהוא הרקיע שבבינה, אית ש"צ רקיעין אחרנין, דהיינו נהי"מ דבינה, מפסיקות בין הרקיע דבינה, לז"א, שיש בהם ש"צ רקיעין כנ"ל. וז' אלפין, הם ז"ת דחכמה, המושפעים משמאל דז"א, ות"נ חלקים, המושפעים מימין דז"א, שהם חסדים. כי ה' חסדים הם בז"א שה"ס חג"ת נ"ה, ומחצית האחרונה דהוד חסרה, משום ששם מלכות דמלכות, וז"ש, סמכין אתרין בוצינייא אחרנין, שהם ימין ושמאל דז"א. שז' אלפין סומכים על שמאל דז"א, ות"נ חלקים על ימין דז"א. וכל אלו, שהם ש"צ רקיעים, וז' אלפין ות"נ חלקים מפסיקים בין רקיע העליון שהוא בבינה, לבין רקיע השמים שהוא יסוד דז"א. ומאלין בוצינייא, שהם ימין ושמאל דז"א נטל הקב"ה, שהוא ז"א, ואנח בהאי רקיעא דשמיא, שהוא יסוד דז"א, לאנהרא על ארעא, שהיא המלכות.