זהר

תג) ומאן גרם ענוי לשכינתא בגלותא. אלא רזא דמלה, ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת, בגין דעאלת בלא בעלה דאתמר ביה מימינו אש דת למו. דבטילו בה אורייתא, ודא גרם אבודא דבית ראשון ושני, הה״ד וכאשר אבדתי אבדתי.

פירוש מעלות הסולם

תג) ומאן גרם ענוי וכו׳: ​שואל ומי הגורם ענויים אל השכינה היינו המלכות, בגלות, ומשיב אלא סוד הדבר מה שכתוב ובכן ​אבא אל המלך אשר לא כדת, ומפרש מה זה שלא כדת, משום שבאה בלא בעלה, היינו ז"א לעורר הזווג דפב״פ, שנאמר בו מימינו אש דת למו, מחמת שחסד שהוא ימין עולה לחכמה. שבטלו בה בגלות את התורה, שה״ס העמוד האמצעי תפארת העולה לדעת. וזה אבידת בית המקדש הראשון והשני, כמ״ש לעיל בהקדמה (אות ט״ו) כל בית שאין נשמעין בו דברי תורה לסוף תחרב. זהו שכתוב וכאשר אבדתי אבדתי, ב׳ פעמים לרמוז על שני בתי המקדש.
פירוש: נודע שיש ב׳ מצבים במלכות (פתיחה לפירוש הסולם אות פ״ח) שבמצב א' היא מקבלת מקו שמאל דבינה בלבד, ואין לה חיבור עם הקו האמצעי, ואינה יכולה להאיר בלי חסדים דימין, עד שמתמעטת וחוזרת להיות לנקודה תחת ז״א שאז היא מקבלת הכל מז״א שהוא הקו האמצעי הממעט קו השמאל מג״ר דחכמה ומיחדו עם הימין, וכיון שהארת החכמה נתלבשה בחסדים היא יכולה להאיר, והנה בעת שהחכמה נגלית בקו שמאל בלי ימין היא נגלית ביחד עם דינים מרובים ועונשים על אלה הרוצים להמשיכה ממעלה למטה, וזה גורם עינוי אל המלכות שאינה יכולה להאיר, וזה אמרו ומה גרם ענוי לשכינתא בגלותא שאינה יכולה להאיר, אלא רזא דמלה וכו׳ בגין דאעלת בלא בעלה שה״ס ז״א שהוא הקו האמצעי הממעט את הקו השמאל מג״ר דחכמה לו״ק ומיחדו עם הימין, דאתמר ביה מימינו שה״ס חסד, אש דת למו שה״ס חכמה דשמאל הנקראת אש דת, המתייחדת עם הימין ושניהם מאירים, בסוד חג״ת העולים לחב״ד ומוחין דג״ר מאירים לז״א הנקרא תורה. דבטילו בה אורייתא וכו׳ כי בלי התקון של הקו האמצעי הנקרא אורייתא המייחד ג׳ קוים כאחד בזווג דפב״פ תכף מתקרב הנחש לינוק ולהמשיך החכמה ממעלה למטה.