זהר

תב) בודאי, שבועה לא חלה אלא על דבר שיש בו ממש. נדר חל, אפילו על דבר שאין בו ממש. והא אוקמוה במתניתין. ולא עוד, אלא יתיר אמרו, נדרים ע"ג שבועות עולין, וכל הנשבע כאלו נשבע במלך עצמו. וכל הנודר, כאילו נודר בחיי המלך.

פירוש הסולם

תב) בודאי שבועה לא וכו': בודאי שהשבועה אינה חלה אלא על דבר שיש בו ממש, נדר חל אפילו על דבר שאין בו ממש. וכבר העמידוהו במתניתין. ולא עוד אלא יותר מזה אמרו שנדרים עולים על שבועות, שכל הנשבע נשבע במלך עצמו, דהיינו במלכות, וכל הנודר כאלו נודר בחיי המלך, שהיא בינה שמשם נמשך החיים, שהם המוחין אל המלכות.
פירוש. נודע שבג"ר יכולה החכמה להאיר בלי לבוש החסדים מה שאין כן בז"ס תחתוניות שבהן, אין החכמה מאירה בלי חסדים. וז"ש שבועה לא חלה אלא דבר שיש בו ממש, כי השבועה, שה"ס המלכות הממשכת חכמה למעלה מחזה דז"א בסוד רביעי לאבות (ב"א ק"י ד"ה מלכותא ע"ש) אינה מתקיימת שם מחמת חסרון חסדים, אלא מוכרחת לרדת למטה מחזה ולקבל חסדים מיסוד דז"א להלביש בהם החכמה ואז חלה השבועה, דהיינו שמתקיימת. ומסך הזה של היסוד הממשיך חסדים מכונה דבר שיש בו ממש, דהיינו עוביות. משא"כ נדר, שה"ס בינה וג"ר, חל אפילו על דבר שאין בו ממש. שאין צריך למסך להשפעת החסדים, כי בג"ר יכולה החכמה להאיר אפילו בלא חסדים. (כמ"ש בשער הכונות יוה"כ דרוש ג' דף ק"א) וחולק על דברי חז"ל נדרים י"ג: