זהר

תב) רבי יהודה אתא לההוא אתר דכפר חנן, שדרו ליה תקרובתא, כל בני מאתא, עאל לגביה ר' אבא, א"ל אימתי ליזיל מר, א"ל, אפרע מה דיהבו לי בני מאתא ואיזיל, אמר ליה, לא ליחוש מר להאי תקרובתא, לאורייתא הוא דעבדו, ולא יקבלו מנך כלום, אמר ליה, ולא מקבלי מלי דאורייתא, אמר אין. אתו כל בני מאתא. א"ל רבי יהודה, כלהון מארי מתיבתא, אמר ליה, ואי אית מאן דלא יאות למיתב הכא ליקום וליזיל. קם רבי אבא, ואבדיל מנייהו עשרה, די יקבלון מניה, אמר להו, תיבו בהדי גברא רבא דנא, ואנא ואינון נקבל למחר, ונתיב עמיה. אזלו. ואינון עשרה דאשתארו עמיה, יתיבו, ולא אמר כלום, אמרו ליה, אי רעותיה דמר, נקבל אפי שכינתא. אמר להו, והא רבי אבא לית הכא, שדרו בהדיה ואתא.