זהר

תא) דתנינן, בשעתא דחויא תקיפא דלעילא אתער, בגין חובי עלמא, שארי ואתחבר עם נוקבא, ואטיל בה זוהמא, אתפרש דכורא מינה, בגין דהא אסתאבת, ואתקריאת מסאבא, ולא אתחזי לדכורא למקרב בהדה, דווי אי אסתאב הוא בהדה, בזמנא דאיהי אסתאבת.

פירוש הסולם

תא) דתנינן בשעתא דחויא וכו׳: שלמדנו, בשעה שהנחש החזק שלמעלה נתעורר בשריל עונות העולם, הוא שורה ומתחבר עם הנוקבא, ומטיל בה זוהמא, ואז נפרש הדכר ממנה, משום שנטמאה, ונקראת טמאה, ואין ראוי לדכר שיקרב אליה, כי אוי לעולם, אם הוא נטמא עמה בזמן שהיא טמאה.
פירוש. ב׳ נקודות הן במלכות, מנעולא, שה״ס מלכות דמדת הדין דצמצום א׳ שאינה ראויה לקבלת אור העליון, ומפתחא, שה״ס מלכות הממותקת בבינה, הראויה לקבל אורות עליונים, וע״כ נקראת המלכות עץ הדעת טו״ר, שאם זכה האדם, נגנזת נקודה דמנעולא, ונקודת המפתחא שולטת, ואז המלכות מקבלת אורות עליונים בשביל התחתונים. ואם לא זכה האדם, מתגלית במלכות נקודה דמנעולא, וכל האורות מסתלקים ממנה, כי נגלה שאינה ראויה לקבל שום אור. (כנ״ל ויצא דף י״ג ד״ה סתרא) וזה נבתן, שהמלכות כביכול, נטמאה, ואינה ראויה להזדווג עם ז״א, כי ז״א אינו יכול להשפיע בה אור העליון. ועוד, כי אם יתחבר בה ז״א בעת ההיא תתעורר גם בו נקודת המנעולא ויסתלקו האורות גם ממנו (ועי׳ כל זה לעיל נח אות ק״ג בהסולם).
וז״ש בשעתא דחויא תקיפא דלעילא אתער, דהיינו, בעונות התחתונים, שארי ואתחבר עם נוקבא ואטיל בה זוהמא, דהיינו שניתנה לו רשות לגלות נקודת המנעולא במלכות, שמחמתה מסתלקים ממנה כל האורות, ואינה ראויה עוד לקבל אור, שזה נבחן, שהטיל בה זוהמא. ואז אתפרש דכורא מינה, בגין דהא אסתאבת, ואתקריאת מסאבא, שז״א נפרש ממנה, ואינו משפיע לה אור, משום גילוי המנעולא, הנחשב כמו שנטמאה, ולא אתחזי לדכורא למקרב בהדה, כי אם יקרב ויתחבר עמה, תתדבק גם בו בחינת המנעולא, ויסתלקו אורותיו, דווי אי אסתאב הוא בהדה בזמנא דאיהי אסתאבת, כי אם יסתלקו גם אורות דז״א, יחרב העולם, שלא יהיה להם ממי לקבל חיותם (ועי׳ ב״א דף ז׳ ד״ה וכבר).