זהר

ש) והמלך ישמח באלקים, עלמא תתאה חדי, בעלמא עלאה סתימא, ההוא דשדר חיים לכלא, חיי מלכא אקרון, דא עקרא דביתא. ביתא דא, בני ביתא דעלמא, ובני עלמא. ודא הוא, בראשית ברא אלקים, ב' ראשית, ראשית חכמה, כד כניש כלא לגויה, ואתעביד ימא רבא, לשאבא כלא.

פירוש הסולם

ש) והמלך ישמח באלקים, עלמא תתאה חדי בעלמא עלאה סתימא, ההוא, דשדר חיים לכלא, חיי מלכא אקרון: והמלך ישמח באלקים, היינו שעולם התחתון ישמח בעולם העליון הסתום, אותו העולם הנותן חיים לכל, הנקרא חיי המלך. פירוש, עתה מבאר הכתוב, על נקודת השורק, ונתבאר לעיל (בהקדמת הזהר דף י"ז ד"ה קימא) שבעת שהבינה חוזרת לראש א"א, שאז נבחנת לנקודת השורק, ואז נעשית בו לבחינת חכמה, הנה נקראת אז בשם אלקים, עמיק וסתים בשמא, עש"ה, ואור החכמה מכונה בשם אור החיה, שזסו"ה ​והחכמה תחיה בעליה. כנודע, וז"ש והמלך ישמח באלקים וכו' בעלמא עלאה סתימה, דהיינו בעת שהבינה נקראת עולם עמוק וסתום, שהוא בעת עליתה לראש א"א ונעשית לחכמה בסוד נקודת השורק, שאז הבינה שולחת חיים, דהיינו מוחין דחכמה. לכל המדרגות. ומוחין אלו נקראים חיי המלך, ואין הפירוש שהיא משפעת עתה החיים לכל. כי עתה היא מחוסרת חסדים, והתחתונים אינם יכולים לקבל ממנה כלום בלי לבוש החסדים, כי ע"כ היא נקראת עתה עלמא סתימא, אלא הפירוש הוא, שלאח"כ היא מלבשת אור החכמה הזה באור דחסדים, בסוד נקודת החירק, ואז היא משפעת מכאן החכמה, הנקראת חיים, לכל המדרגות, דא עקרא דביתא, המיחין הללו דנקודת שורק הם עיקר הבית, כי אין המלכות נקראת בית אלא על שם מוחין דחכמה בסו"ה בחכמה יבנה בית כנ"ל בסמוך. וע"כ בחינת מוחין דשורק שה"ס חכמה, הם עיקר הבית, אלא שעדיין המוחין סתומים, מטעם חסרון חסדים. ונבחן משום זה, שעוד לא הוי ישובא בביתא, (לעיל דף י"ג אות ז' ע"ש בהסולם) אלא עכ"ז היא עקרא דביתא, כי לאח"כ ימשכו מכאן הארת החכמה שהוא עקרו של הבית, כמ"ש להלן בדיבור הסמוך. ביתא דא בני ביתא דעלמא, ובני עלמא: בית הזה בונה בית של העולם, שהם זו"ן, ובונה העולם שהם זו"ן. פירוש. כי עתה מבאר הכתוב על נקודת החירק, שה"ס קומת החסדים שהחכמה מתלבשת בהם בכדי שיוכלו להתלבש בתחתונים, שהם זו"ן הנקראים עולם. וז"ש ביתא דא דהיינו עקרא דביתא דבחינת נקודת השורק, בני ביתא דעלמא, מתלבש בחסדים, הנבחן לבנין בית בישובא, בשביל העולם, שהם זו"ן, כי בכ"מ שנזכר בנין, פירושו באור החסדים, הנמשכים מג"ר דבינה שהם בסו"ה ​כי חפץ חסד הוא. ואומר שעקרא דביתא שה"ס חכמה. מתלבש בחסדים דנקודת החירק, שבזה בונה בית לזו"ן לישובא, דהיינו שמלבשת החכמה בחסדים, ואח"כ היא משפעת אותם לזו"ן, כשהם מלובשים זב"ז, ובני עלמא, ואז נבנים הזו"נ הנקראים עולם, לישובא דביתא. והמוחין נשלמים בכל צרכם. ודא הוא ​בראשית ברא אלקים בית ראשית, ראשית, חכמה, כד כניש כלא לגויה ואתעביר ימא רבא לשאבא כלא, וזהו בראשית ברא אלקים, אשר בראשית הוא נוטריקון בית ראשית, ראשית הוא חכמה, דהיינו כשהמלכות אוספת כל המוחין לתוכה ונעשית ים הגדול, לשאוב כל המוחין, דהיינו בסוד נקודת השורק, אז נקראת המלכות בשם ראשית. וכאשר ראשית שהיא חכמה מתלבשת בחסדים נקראת בית ראשית, כי עתה היא בית לישובא. וזהו בראשית שבהכתוב, בראשית ברא אלקים.