זהר

ש) כתיב וייצר יי׳ אלהים את האדם, בתרי יודיין. אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא. ודא הוא וייצר. תרין יודין למה. רזא דעתיקא קדישא, ורזא דזעיר אפין. וייצר, מאי צר. צר צורה בגו צורה. ומהו צורה בגו צורה. תרין שמהן, דאתקרי שם מלא, יי׳ אלהים. ודא הוא רזא דתרין יודי״ן דוייצר, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים, יי׳ אלהים.

פירוש הסולם

ש) כתיב וייצר ה׳ וגו׳: כתוב, וייצר ה׳ אלקים את האדם. בשתי יודין השלים תקון בתוך תקון, שהוא חותם הטבעת, וזה הוא וייצר, עם ב׳ יודין. ומפרש דבריו. ב׳ יודין למה. הוא, כי הן, סוד עתיקא קדישא וסוד ז״א. וייצר, מה צר. ומשיב, צר צורה בתוך צורה. שואל, מהו צורה בתוך צורה. ומשיב, היינו ב׳ שמות הנקראים שם מלא, שהם הויה אלקים. וזה הוא סוד ב׳ יודין של וייצר, שצר צורה בתוך צורה, שהוא התקון של שם מלא הויה אלקים. טברקא דגושפנקא פירושו לפי הענין חותם הטבעת.
פירוש. ר״ש מביא כאן כעין הקדמה על מעלת המלכות, ומהותה, מטרם שבא לפרש פרטיות עניני המלכות. ונודע שהמלכות נקראת חכמה תתאה, משום שאין גילוי החכמה בשום ספירה מע״ס אלא בה, (כנ״ל ב״א דף רע״ו ד״ה ועוד כמה) והיינו בשעה שהמלכות מקבלת מג׳ קוין דז״א, ואז נקראת המלכות, טברקא דגושפנקא. כי המלכות עצמה ה״ס טבעת המלך, וג' קוין שמקבלת מז"א, ה״ס החותם שנחקק בה, ששם מגולה בה החכמה.
וז״ש בתרי יודין אשלים תקונא גו תקונא, דהיינו שהשלים תקון ג׳ קוין שיאירו בתקון המלכות. ודא הוא וייצר, שענין זה מרומז בהמלה וייצר. שואל, תרין יודין למה, מה מרמזים ב׳ יודין דוייצר. ומשיב רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין, שה״ס חכמה סתימאה, שבא״א הנקרא עתיקא קדישא, וחכמה דל״ב נתיבות של ז״א. וע״כ אומר רזא דעתיקא קדישא, ורזא דז״א. ואינו אומר, עתיקא קדישא, וז״א, כי מרמז לבחינת החכמות שבהם. שבב׳ חכמות אלו צר נשמת האדם, דהיינו הג״ר דז״א המכונים אדם, כמ״ש והולך. וז"ש, ומהו צורה בגו צורה. ומשיב, תרין שמהן דאתקרי שם מלא הויה אלקים, ודא הוא רזא דתרין יודין דוייצר, כי ב׳ שמות הויה אלקים רומזים על א״א וז״א (כנ״ל אות רמ"ה), והיינו דצר צורה גו צורה, שצר צורת חכמה סתימאה דא״א בפנימיות צורת החכמה דל״ב נתיבות דז״א. וזה הוא, תקונא דשמא שלים הויה אלקים. שהויה רומזת על ח״ס דא״א, ואלקים על חכמה דז״א. והוא מטעם, כי חכמה דא״א נסתמה, ואינה מאירה אלא חכמה דל״ב נתיבות דז״א, וכיון שהרצון המאציל היה שתתגלה גם הארת חכמה סתימאה בעולמות, ע״כ צר אותה בבחינת צורה תוך צורה בפנימיות חכמה דל״ב נתיבות, ועי״ז מגיעה הארת חכמה סתימאה לעולמות, שהיא שורש כל המציאות.