זהר

שצ) וכך צריך לשנויי בנר דליק, ובמטה מוצעת ובפתורא. כגוונא דא: אם הוה רגיל ביומי דחול לאדלקא שרגא בפתילה חד, יוסיף בשבת תניינא. ובפתורא: אם רגיל לברכא המוציא על נהמא חדא, בשבת יוסיף תניינא, דאינון כגוונא דלחם משנה. מטה: הא דאתמר, דאם הוה רגיל לשמש ביומא דחולא בקטטה עם אתתיה ובפרודא, לא יזדווג לאתתיה בשבתא, אלא בשלמא. ובגין דא, ת״ח עונתן מליל שבת לליל שבת. וצריך לשנויי שבת מיומא דחולא בכלא.

פירוש מעלות הסולם

שצ) וכך צריך לשנויי וכו׳: וכן צריכים לשנות בשבת מבחול בנר הדולק, ובמטה מוצעת, ובשלחן. כאופן זה: אם היה רגיל להדליק נר בפתילה אחת, יוסיף בשבת פתילה שניה. ( עיין בזהר בראשית ב׳ אות קצ״ט ). ובשלחן אם רגיל לברך ברכת המוציא על לחם אחת יוסף בשבת לחם שניה, שהם כעין לחם משנה. זכר למן, שכתוב לקטו לחם משנה. (שבת קי״ז:) מטה: זה שלמדנו, שאם הוא רגיל לשמש מטתו בימות החול, אפילו כשהוא במחלוקת ובפרוד לבבות עם אשתו. לא יזדווג בשבת עם אשתו, אלא כשהוא מפויס ושלום עמה, ומשום זה עונתן של תלמידי חכמים מליל שבת לליל שבת (כתובות ס״ב:) וצריכים לשנות בשבת מימות החול בכל דבר. (עיין שבת קי״ט.).