זהר

שצט) איהי שופר, וקב״ה קול השופר, ובזמנא דאיהי סלקא לגביה בתלת קטרין אלין, אתמר ביה ויהי קול השופר הולך וחזק מאד. הולך: בתקיעה. וחזק: בשברים. מאד: בתרועה.

פירוש מעלות הסולם

שצט) איהי שופר וקב״ה וכו׳: היא היינו מלכות נקראת ​שופר, ע״ש שעולה ונמתקת ברחמי בינה, והקב״ה שהוא ז״א נקרא קול השופר. ובעת שהיא היינו המלכות עולה אליו בשלשה קשרים אלו שהם: תקיעה, שברים, תרועה. נאמר בו, ויהי קול השופר שהוא ז״א הולך וחזק מאד. הולך: בתקיעה, וחזק : בשברים, מאד: בתרועה.
ביאור הדברים: הנה נתבאר שכל המוחין שיש לחג״ת דז״א, הם ע״י עליית ז״א לבינה, אשר בינה תו״מ דבינה שנפלו בקטנות הבינה לז״א, הנה בגדלות הבינה, בעת שמחזירה את בינה תו"מ שלה למדרגתה נמשך עמהם גם חג״ת דז״א, ועלו אל הבינה. אמנם אז נמצאים חג״ת דז״א אלו דבוקים בקו שמאל של הבינה, דהיינו בבינה ותו״מ דבינה שעלו למדרגתם ונתחברו עם כתר חכמה שלהם שהם קו הימין שלא נפגמו מעולם, ולא יצאו ממדרגתם, ובינה תו״מ שנפלו ונפגמו בעת הקטנות ועתה חזרו, נעשו לקו שמאל, (פתיחה לפירוש הסולם אות כ״ט ל׳) וחג"ת דז״א העולים עם בינה תו״מ אלו דבוקים בקו השמאל, וזסו״ה בעבר הנהר, שהוא בינה, ישבו אבותיכם, שהם חג״ת דז״א, ויעבדו אלהים אחרים הוא מחמת שקו השמאל דבינה היה אז במחלוקת עם קו הימין, והשפיע החכמה ממעלה למטה, שמזה יונקים עבודה זרה ואלהים אחרים, אמנם אח״כ העלה ז״א את המסך דחירק של המלכות, שעי"ז מיעט את קו השמאל דבינה, ויחד אותו עם הימין ונעשה שלום בין הקוים. ויצאו ג׳ קוים שה״ס חכמה בינה ודעת בבינה, בסוד תלת מחד נפקי שהוא ז״א, אז גם ז״א זוכה בג' קוים שה״ס ג׳ מוחין חב״ד, בסוד חד בתלת קיימא, כי כל המוחין שהתחתון גורם לעליון, זוכה בהם גם התחתון. (עיין זהר ב״א אות שס״ג).
והנה ​בראש השנה, חוזרת לעולם ההתעוררות הראשונה שהיתה ביום ד׳ דמעשה בראשית, דהיינו שהמלכות נאחזת בקו שמאל בלי ימין, (עיין בסולם פרשת נח אות צ״ח) וע״כ נבחן ר״ה ליום הדין שהקב״ה יושב על כסא דין, ודינים נמשכים לעולם. כי אנו מקבלים רק מן המלכות הנקראת כסא לז״א, ואם מלכות היא בשמאל הבינה, כשהוא נפרד מימין, אז הוא מלא דינים, נמצאת המלכות משפעת דינים לעולם. ולכן ניתנה לנו המצוה של תקיעת שופר ביום ר״ה, שסודה הוא. העלאת מ"ן של המסך דחיריק, שעל ידו מתמעט כח השמאל ומתיחד עם הימין, בסוד קול שופר כי קול רומז על ז״א, שנקרא קול, הכלול מג׳ קוים, שהם סוד: אש, מים, רוח. ושופר ה״ס המלכות הנמתקת ברחמי הבינה הנקראת שופר גדול, ומלכות זו נכללת עם הז״א, תמיד, בסוד אור וכלי.
והנה ב' תקונים נעשים ע״י תקיעת שופר: א׳ הוא להעלות מ״ן לעורר זווג על מסך דחיריק שבז״א שהוא במקום בינה, שעי״ז הוא ממעט קו השמאל, ומיחדו עם הימין ויצאו ג׳ קוים בבינה שהם חב״ד. תקון ב׳ הוא, להוציא הקולות מבינה, שהם ג' הקוים שיצאו בה ע״י ז״א שנקרא קול שופר ולהמשיכם לז״א במקומו. אמנם העיקר הנרצה מתקיעת שופר, הוא למעט קו השמאל מג״ר שלו ולבטל את דיניו הקשים, הנמשכים מג״ר אלו דשמאל. שה״ס עקדת יצחק, כי תקיעת שופר ועקדת יצחק הם ענין אחד ממש, כי עקדת יצחק פירושו שאברהם עורר את מסך דחיריק שבקו האמצעי למעלה, שע״י זה ויעקוד את יצחק בנו, דהיינו שמיעט את הג״ר שבחכמה שבקו השמאל שהן בחינת יצחק, שע״י מיעוט הזה נכלל קו השמאל בימין. (עיין בזהר ויקרא אות ש״ב בסולם מאמר תקיעת שופר).
וקולות השופר שאנו מעלים, הם כחות הדין הממעטים את קו השמאל מן הג״ר שלו, ואז מתגלה יחוד ג׳ הקוים בסוד הרחמים. ובדרך כלל יש ג׳ בחינות דינים, בסוד ג׳ זריעות, חולם שורוק חירק (זהר בראשית א׳ אות ט׳) שדינים דחולם שה״ס קו הימין באים מעליית המלכות לבינה, הממעטת את הבינה לו״ק בלי ראש, שה״ס דינים דנוקבא. ודינים דשורוק שה״ס קו השמאל, באים מחזרת ג״ר לבינה, שזה נעשה לקו שמאל דבינה, ומחמת היותו חכמה בלי חסדים נמשכים ממנו דינים קשים ודינים אלו להיותם באים מחמת שלמות ג״ר דשמאל הם סוד דינים דדכורא. ועוד יש דינים דחירק שה״ס קו האמצעי. ודינים דנוקבא נקראים תרועה. ודינים דדכורא נקראים שברים. ויש הפרש בין דינים דנוקבא שבקו ימין, לדינים דנוקבא שבקו האמצעי, כי דינים דנוקבא שבימין אע״פ שהם נלחמים עם קו השמאל מ״מ אינם יכולים למעטו ולהכניעו, ונמצא שב׳ בחינות דינים שולטים בקו הימין, דינים דנוקבא שלו עצמו, וגם דינים דדכורא של קו השמאל והם נלחמים זה עם זה ואין אחד יכול להתגבר על השני. אלא ע״י הסיוע של הקו האמצעי אז נכנע הקו השמאל. מה שאין כן הדינים דנוקבא שבקו האמצעי, הם מתגברים על הקו השמאל וממעטים הג״ר שלו, ועם מיעוט הג״ר נעלמים כל הדינים דדכורא. ונמצא שבקו אמצעי אין דינים דדכורא כלל, אלא דינים דנוקבא בלבד. ובקו שמאל בודאי שאין בו דינים דנוקבא אלא דינים דדכורא בלבד, כי אם היו שולטים בו דינים דנוקבא היו מתבטלים הג״ר שלו. הרי שבימין נוהג שברים תרועה שה״ס דינים דנוקבא עם דינים דדכורא. ובשמאל נוהג שברים בלבד, שה״ס דינים דדכורא. ובאמצעי נוהג תרועה בלבד שה״ס דינים דנוקבא. אמנם כל אלו הדינים שאנו מעוררים עם הקולות הללו אנו מכוונים אותם רק לקו השמאל כדי למעטו, שברים תרועה לקו שמאל הכלול בימין. שברים לבד, לקו שמאל שבשמאל. תרועה לבד, לקו שמאל הכלול באמצעי.
וזה אומרו (באות שצ״ח) תקע בשופר איהו לשון תקיעה, שה״ס זווג של זו״ן שה״ס קול ובת זוגו, בסו״ה ​את השמים (זהר בראשית ח״א אות ט׳) דודאי שכינתא תתאה איהי תקיעה דקב״ה, מסטרא דימינא, דהיינו מדינים דנוקבא שבקו הימין שה״ס נקודת החולם. שברים דיליה מסטרא דשמאלא, דהיינו מדינים דדכורא שבקו השמאל שה״ס נקודת השורוק. ואתקריאת תרועה דיליה מסטרא דעמודא דאמצעיתא, שה״ס הדינים דנוקבא שבקו האמצעי שה״ס נקודת החירק, דאיהו דעת, כי ע״י הדינים דנוקבא שבקו האמצעי נכנע קו השמאל ומתייחד עם הימין הנקרא דעת כלול ימין ושמאל, ויוצאים ג׳ מוחין חב״ד בבינה, בסוד תלת נפקי מחד. ואז גם ז״א זוכה בשלשה קוים, כי כל המוחין שהתחתון גורם אל העליון זוכה בהם גם התחתון, ובגין דא אתמר אשרי העם יודעי תרועה, יודעי בדעת שהוא הקו האמצעי כי קו השמאל אינו מתמעט רק ע״י התרועה שה״ס דינים דנוקבא שבקו האמצעי, דאתמר ביה בדעתו תהומות נבקעו וזכה לג' מוחין חב״ד בראשו. ובדעת חדרים ימלאו היינו שמתפשט וממלא כל החדרים ואכסדרות שבגוף.
וזה אומרו (באות שצ״ט) איהי היינו מלכות נקראת שופר, וקב״ה קול השופר, שהם מתייחדים ועולים בסוד אור וכלי. ובזמנא דאיהי סלקא לגביה בתלת קטרין אלין שה״ס ג׳ הזריעות חולם שורוק חירק מג' הקוים שהם: תשר״ת, תש״ת, תר״ת. אתמר ביה ויהי קול השופר הולך וחזק מאד. ומפרש הולך בתקיעה דהיינו תשר״ת ששם יש ב׳ הדינים הן דינים דדכורא שהם שברים, והן דינים דנוקבא שהם תרועה. ועדיין לא נתמעט ונכנע הקו השמאל. ולכן קול השופר הולך לבד, וחזק בשברים שמתגלים הדינים החזקים והקשים של הקו השמאל, שהם הארת חכמה בלי חסדים. מאד בתרועה, שדינים דדכורא נתבטלו, ונמצאים רק דינים דנוקבא, שהתגברו ומיעטו את הקו השמאל, ודינים דנוקבא נקראים תרועה. (עיין זהר פרשת אמור אות קצ״ה שם בסולם מאמר תקיעת שופר).