זהר

שצח) מיד דשמעו מלין אלין, מארי מתיבתאן דהוו נחתי עם בוצינא קדישא, פתחו ואמרו, רעיא מהימנא, פי שכינתא עלאה ותתאה, דבתרווייהו קודשא בריך הוא פה אל פה מליל עמך בק"ש, דאתמר ביה, רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. דהא ודאי, י', רישא דחרבא, דאסחר שפה דילך. ו', לישנא דחרבא דילך. ה', ה', תרין פיפיות, בתרין שפוון דילך. והא ודאי, שמא דמרך, ממלל בפומך. יו"ד ה"א וא"ו ה"א, איהו במחשבתך, דאפיק אלין חמשין מפומך.

פירוש הסולם

שצח) מיד דשמעו מלין וכו': ומיד ששמעו דברים אלו, אלו ראשי ישיבות שירדו עם המאור הקדוש, שהוא ר"ש, פתחו ואמרו, למשה רבנו, רעיא מהימנא, אתה הוא, פי שכינה העליונה והתחתונה, שהן בינה ומלכות, שבשתיהן דבר עמך הקב"ה פה אל פה בקריאת שמע, שנאמר בו רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. כי ודאי י' דהויה היא ראש החרב הסובב את השפה שלך. ו' דהויה היא לשון החרב שלך. ה"ה דהויה, הן שתי פיפיות בשתי שפתים שלך. והרי ודאי, שם אדונך, שהיא השכינה, מדבר בפיך. יוד הא ואו הא, הוא במחשבתך, שהוציאה אלו חמשים שערי בינה מפיך.
פירוש. התורה, ה"ס המוחין המתגלים מן הבינה בסוד הדעת, לזו"ן ולבי"ע. וה"ס החרב, שהיא המכנעת והמשמידה את הס"א. וגילויה הוא על ידי שיתוף המלכות בבינה, המשוה צורתן זו לזו (כנ"ל בראשית א' דף ז' ד"ה וכבר ע"ש) שבעת קטנות יש לבינה צורת המלכות, ובעת גדלות יש למלכות צורת הבינה, דהיינו שמשגת המוחין שלה. וע"כ יש לשתיהן אותה האות בשם הוי"ה, דהיינו ה'. וע"כ הן בצורה אחת בפי החרב שנבחנות לב' פיות של החרב, שהיא התורה. ובהן עיקר הכח שבחרב, כי זולת ההשואה לא היה שום גילוי להתורה, ונמצאות שהן עיקר הפועלות להשמיד הס"א, כמו החוד של החרב שהיא עיקר הפועל של החרב. וכן הן בצורה אחת בפה, ששם מקום הגילוי של המוחין ע"י הדבור, שבינה היא שפה עלאה, והמלכות היא שפה תחתונה.
וז"ש רעיא מהימנא, פי שכינתא עלאה ותתאה. שהוא נעשה לפה לשתיהן יחד שזה היא האפשרות היחידה לגילוי התורה כנ"ל. דבתרווייהו, קב"ה, פה אל פה מליל עמך בקריאת שמע, שבפסוק שמע, יש חמשים אותיות, שהם שערי בינה, כנ"ל, שמהם כללות כל המוחין הבאים בגילוי התורה. דאתמר ביה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, שזה נאמר על פה של משה, ומפרש, ענין חרב פיפיות בשם הויה, ובפה של משה. ואומר, י' רישא דחרבא דאסחר שפה שלך, י' דהויה ה"ס חכמה המזדווגת עם שפה עלאה שה"ס בינה וה' ראשונה דהויה, שהם סוד הראש של החרב, דהיינו הג"ר. ו' לישנא דחרבא דילך, הו' של הויה ה"ס הלשון שבפה והחרב של משה, כי הוא סוד הדעת הנמשך מזווג י"ה הנ"ל. והיא התורה. ה' ה' תרין פיפיות בתרין שפוון דילך, ששפה עליונה היא בינה ושפה תחתונה היא מלכות, שהן עיקר הפועלות לגילוי המוחין, דהיינו בסוד התיקון של השואת צורתם זו לזו, (כנ"ל ב"א דף ז' ד"ה וכבר) וכשנתקנה המלכות בדרך הזה היא נקראת, שם שמים. וז"ש, והא ודאי שמאדמרך ממלל בפומך, דהיינו המלכות המדברת ומגלית המוחין מן הבינה. יוד הא ואו הא, איהו במחשבתך, שה"ס קו האמצעי שבמחשבה שהיא הג"ר, דאפיק אלין חמשין מפומך, שהוא המוציא החמשים שערי בינה מפה משה. בסוד שמע, וכו' כנ"ל.