זהר
שצח) א"ר יצחק, מאי דכתיב,
עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים. מאי טיבותא דא למיזל כדין, דכתיב ואיש משענתו בידו. אלא אמר רבי יצחק, עתידים הצדיקים לעתיד לבא, להחיות מתים כאלישע הנביא, דכתיב
וקח משענתי בידך ולך. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער. א"ל קב"ה, דבר שעתידים לעשות הצדיקים, לעתיד לבא, אתה רוצה עכשיו לעשות, מה כתיב
וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין עונה ואין קשב. אבל הצדיקים לעתיד לבא, עלה בידם, הבטחה זו, דכתיב ואיש משענתו בידו, כדי להחיות בו את המתים, מהגרים שנתגיירו מאו"ה, דכתיב בהו
כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל. א"ר יצחק, סופיה דקרא מוכיח, דכתיב מרוב ימים.
