זהר

שצח) בשעתא דנטפין אלין אשין, ואתכלילו לאתחברא כחדא, סלקין שלהובין מלהטן, ובטשי דא בדא, ומההוא בטישו דבטשו כחדא, אתעבידו כל אינון מלאכי חבלה, דטרדי חייביא בגיהנם. מאינין שלהובין אתעביד נורא דגיהנם לתתא, דאינון שליחן דחבלה, אתמנון באינון שלהובין, לאוקדא חייביא תמן, דרזא דילהון תמן. דכתיב, מהאש יצאו והאש תאכלם.

פירוש הסולם

שצח) בשעתא דנטפין אלין וכו': בשעה שהאשים האלו דהיינו הדינים הנ"ל, נוטפות, ונכללות להתחבר יחד, עולות שלהבות מלהטות ומכות זו בזו. ומאותה ההכאה שהן מכות ביחד, נעשו כל מלאכי חבלה האלו, המענישים הרשעים בגיהנם. ומהשלהבות האלו נעשתה האש של הגיהנם למטה, שהן, מלאכי החבלה, שנתמנו בשלהבות האלו לשרוף שם הרשעים, שסודם שם. שכתוב עליהם, מהאש יצאו והאש תאכלם.