זהר

שצז) חיוורא תניינא, לאו איהו ההוא חיוורא קדמאה. וההיא אשא אוכמא, לאו איהי ההיא אשא אוכמא קדמאה. וכן כל גוונין, לאו אלין כאלין, קדמאה, ותניינא, ותליתאה. וכן כלהו.

פירוש הסולם

שצז) חוורא תניינא לאו וכו׳: הלבן השני אינו כאותו הלבן הראשון. ואותה האש השחורה אינה כאש השחורה הראשונה. וכן כל הצבעים, אין אלו כאלו, הראשון והשני והשלישי וכן כולם, אין אחד דומה לחבירו.
פירוש. ד׳ צבעי האש, הם ד׳ מיני דינים, כי אש לבנה, היא הדינים שבקו ימין, שהם מעלים המלכות לבינה. ואש אדומה היא הדינים שבקו שמאל, שהם הדינים דחסרון חסדים וחשך וכו' הנמשכים משמאל כשהוא בלי ימין. ואש ירוקה, היא הדינים שבקו האמצעי, שהם המסך דחירק, שממעט עמו הג"ר דשמאל. ואש שחורה היא הדינים שבמלכות, שהן של הצמצום והמסך שבה. וכשג׳ הקוין מתיחדים ע"י קו האמצעי, נעשים כולם אחד, וכל הדינים שבהם מתהפכים לרחמים, להיותם כמו ד׳ גלגלים אשר כל השלמות של המוחין מתגלגלים עליהם, ומתגלים על ידיהם. כי לולא הדינים דקו ימין, שה"ס הקטנות שנעשתה בבינה מחמת עלית המלכות לבינה, לא היתה יוצאה החכמה בשמאל, ולולא הדינים שבשמאל, לא היה מתעורר הקו האמצעי ליחד השמאל והימין זה בזה, שמכאן נמשכים המוחין דפנים בפנים. ולולא המסך דחירק שבקו האמצעי, לא היה השמאל מתיחד עם הימין, לעולם. הרי שלולא הדינים ההם לא היו מציאות למוחין הגדולים שיתגלו, וא"כ הם רחמים ולא דין (כמ"ש באורך בזהר בלק אות תל"ו) אמנם כל זה הוא בכח הקו האמצעי המיחד הימין והשמאל בדרך היושר שלא לנטות לא לימין ולא לשמאל. כנ"ל.
אבל כל עוד שקו האמצעי לא גמר את היחוד דימין ושמאל, אשר אז המדרגה עודה מתנועעת, פעם לימין ופעם לשמאל ופעם לקו האמצעי, נמצא שהדינים אינם נמתקים כלל. כי עוד לא נתגלו על ידיהם שום מוחין, וע"כ רק הדינים שבג׳ קוין והמלכות, שולטים. באפן שבכל מקום שהמדרגה באה היא מעוררת הדינים אשר שם שיפעלו. וזה שאומר (באות שצ"ו) וההוא זיעא כנטילו דנטלי איהו, דהיינו כאותו הצד שבא לשם מגלה שם הדינים, טפין מנטפין וכו׳ שהולך וחושב את הדינים המתעוררים מכל צד.
ויש לשאול, סוף סוף אין יותר מד׳ מיני דינים מג׳ קוין ומלכות, כנ"ל, א"כ מה מוסיף לנו אם כל קו מתנועע לימין או לשמאל או לאמצע, הלא הצבעים אינם מתרבים משום זה. וז"ש, חוורא תניינא דהיינו האש הירוקה שהיא קו שמאל בשעה שבא לקו ימין מגלה את האש הלבנה שבו, כנ"ל. והאש הלבנה הזו שמתגלה ע"י תנועת קו האמצעי לימין נבחנת לאשא תניינא, הנוספת על קו הימין. ואומר, לאו איהו ההוא חוורא קדמאה, שאין אש הלבנה השניה דומה לאש הלבנה שהיא קו ימין גופו. והוא מפני שהיא מתערבת עם הדינין דקו האמצעי שעוררה אותה. ומשתנה המזג שבה. וכן כל גוונין, לאו אלין כאלין, קדמאה, דהיינו המתעורר ע"י קו ימין שהוא אש לבנה. ותניינא, דהיינו המתעורר ע"י קו שמאל, שהוא אש אדומה. ותליתאה, דהיינו המתעורר ע"י קו האמצעי, שהוא אש ירוקה וכן כלהו, אין זה דומה לזה, כי גם הדינים של המעורר עצמו מתוספים על הדינים של אותו הצד שנתעוררו.