זהר

שצז) ת"ר, זמנא חדא הוה אזיל רבי יוחנן למחמי לרבי שמעון, והוי רבי יוסי אזיל עמיה, א"ל רבי יוסי, לאן את אזיל. א"ל, למחמי לרבי שמעון. אמר, למארי פלוגתא דילך, את אזיל למחמי. אמר ש"מ, דרבי שמעון לשם שמים קא מפליג, והואיל וכך הוא חביבותא דליבאי אשתכחת ביה. אסכימו למיזל, והוה ליליא, אמרו ניתיב הכא, עד דייתי נהורא, ונתעסק באורייתא, יתבו.

פירוש הסולם

שצז) ת"ר זמנא חדא וכו': שנו חכמים, פעם אחת היה הולך ר' יוחנן לראות את ר' שמעון. והיה ר' יוסי הולך עמו. א"ל ר' יוסי, אנה אתה הולך. א"ל, לראות את ר' שמעון. אמר, לבעל מחלוקת שלך אתה הולך לראותו. אמר, משמע מזה, שר' שמעון לשם שמים הוא חולק, ומשום זה אהבת לבי נמצאת בו. הסכימו ללכת. והיה לילה. אמרו נשב כאן, עד שיבא אור הבוקר, ונעסוק בתורה. ישבו.